נאנסתי באילת חודש לפני יום הולדת 16 והחליטו לסגור את התיק כי לא זכרתי כלום

גברים לא חייבים להיות זאבים. נשים לא חייבות להיות כיפה אדומה. (מתוך כתבה שקראתי בהקשר לאונס הקבוצתי והמחריד באילת). כל כך מדוייק ונכון. הכל תלוי בחינוך, בחינוך בבית, בבית הספר, בחוגים אחה"צ ובפעילויות הנוער השונות. הלא לפחד לדבר על זה, גם אם זה מביך בהתחלה, גם אם נתקלים בחוסר הבנה. גם אם אתם גרים במושב נידח בפריפריה של "בחורים טובים" ולא מבינים מה צריך לדבר על זה עם ילדים שהולכים להיות ב-669 ודובדבן. אין קשר, פורנו יש בכל מחשב. ותרבות הצריכה שלו מזעזעת. ושם הילדים שלכם (מושבניקים, קיבוצניקים, חילוניים, דתיים, שמאלנים, ימנים, אנערף מה) חושבים שהם לומדים איך לצרוך מין ואיך צריך לעשות סקס. שזאת בדיוק הנקודה- צריך ללמד איך עושים אהבה. צריך להתחיל לחנך כאן. בכל מסגרת. וכשדבר כזה קורה צריכה לבוא עליו ענישה חמורה!!! צריך להתעורר, איך לעזאזל תרבות ואונס באים באותה המילה?! כשהייתי בכיתה יא' הקרינו לנו את הסרט "שש פעמים", סרט שנכתב בהשראת אירועים אמיתיים ומתאר כמה שבועות בחייהם של קבוצת מתבגרים בני 17 בהרצליה. לחבורה מצטרפת בחורה ומנסה בכל דרך אפשרית לכבוש את ליבם ולהיות "מקובלת", הם במקביל מנצלים את המקום החלש שלה. במהלך הסרט יש שש סיטואציות בעלות אופי מיני נצלני. (סרט חובה לבני נוער!!!).

אני זוכרת שבמהלך הסרט עלו בי תחושות מזעזעות. היה לי מאוד קשה. כבר הייתי אחרי פגיעה מינית, אבל אף אחד לא ידע. הבנים לקחו את הסרט מאוד קשה, לא הבינו מה היה לא בסדר (היה קשה להבין מתי גילי הבחורה רוצה ומתי לא). תגובות כמו "מה יאללה צחוקים כולה נגע בה ליד חברים שלו היא לא אמרה לו להפסיק, היא שרמוטה". לי לא היה קשה להבין מתי היא רצתה ומתי לא. ואם השיח היה יותר פתוח, והמודעות לנושא הייתה יותר גבוהה, אם לא היו סוגרים תיקי אונס כי "היא לא זוכרת" וכי הציבור לא מתעניין וכי אופי האונס לא פלילי (כן הזוי כמה שזה נשמע) ואין את מי להאשים אז אולי לנערות היה יותר "ביצים" לקום לדבר. אולי אני הייתי אומרת משהו ומשנה את המחשבה של הבנים בכיתה שלי, שסך הכל זאת לא אשמתם שהם חושבים ככה. צריך להתחולל פה שינוי. להתחיל לעודד שיח בלי בושה.

אני נאנסתי באילת חודש לפני יום הולדת 16. ושוב בגיל 18. התחנה שטיפלה לי בתיק אחרי שהחלטתי להתלונן הייתה תחנת אילת. השוטרת שמונתה לטפל לי בתיק קראה לי ימים ספורים אחרי שהגשתי תלונה וניסתה לשכנע אותי לחזור בי. אלוהים יודע למה. החליטו לסגור לי את התיק כי אני לא זוכרת כלום. למה אני לא זוכרת? כי הייתי מסוממת בזמן האונס. לא רק אני. פרשת אלון קסטיאל למשל. המתלוננת שהעזה ראשונה לפתוח את הנושא ולהתלונן, לא נכנסה בכתב האישום. למה? כי הייתה מסוממת ולא זוכרת שנאנסה. אבל היא נאנסה, בדיוק כמוני. סגרו לי את התיק בטענה שאם אני לא זוכרת, והם אומרים (מי שפגע) שזה היה בהסכמה, אז אין אשמים. ואין פה מעשה פלילי. אם אני לא יכולה לתאר לשופט איך איבר המין שלהם חדר אליי זה לא אונס.

קרדיט תמונה: פייסבוק ראם סלע

"בית משפט זה מקום של ראיות, לא של צדק", בת דודה שלי אמרה לי איזה ערב אחד. וזה נכון. אני כבר שחררתי, החלטתי להתרכז באהבה, בנתינה, בהגשמה עצמית כדי שיהיה לי אפשרות לתת לאחרים ולהיות מאושרת. וזה עובד לי בינתיים, ואז אני נתקלת בפרשה מזעזעת של 30 גברים שאנסו ילדה בת 16 בבית מלון באילת. גם לי זה קרה בבית מלון באילת. ויש לי רגע שאלה לבחור בקבלה שראה אותי גמורה, למה לא עשית משהו? לבחור שעמד בתור להיכנס לחדר ובסוף לא אנס אותה אבל רק הסתכל, היה לך פאקינג זמן לעמוד בתור לחשוב, לא עלתה לך המחשבה ללכת משם ולהתקשר למשטרה? בית מלון, יש תור לחדר שלה, אף אחד מעוברי האורח לא שם לב שמשהו שגוי?? צדיק אחד בסדום?? אחד? נקרע לי הלב.

יש לי שני אחים קטנים ממני, 20 ו-16. גילאים סופר משמעותיים. הסיפור שלי בבית נפתח לפני 4 שנים בערך. מאז אני מדברת איתם על הפגיעה, על איך להתנהג לבחורה, מתי לא זה לא. על זה שאם היא טיפה מהססת להפסיק, לפתח רגישות כלפי הסיטואציה. לא נעים לה תוך כדי? להפסיק תוך כדי! השיח הזה יכול להיות קשה אין ספק, הרבה פעמים הם גם לא מבינים ואני מנסה לפשט להם את זה ולתת להם כללים וסיטואציות לדוגמא. וגם אם הם לא מבינים מה נפלתי עליהם עכשיו באמצע החיים זה עושה להם משהו. מעורר להם את המחשבה. בעוד יומיים יש לי יום הולדת יום הולדת תמיד מציף בי דברים כזאת אני, נכנסת עמוק, למשמעויות של מה שקורה בזמן שזה קורה. קשה לי לחגוג אחרי מקרה כזה, 30 חלאות אדם פגעו בילדה תמימה, ובגלל שאני כן מהאנשים שחוגגים את החיים אני אחגוג את החיים במטרה של שליחות, שכל מי שעברה פגיעה מינית תראה שאפשר עדיין לחגוג את החיים.

לעבור טראומה בגיל צעיר מבגרת אותך מאוד. בהתחלה לקחתי את זה למקומות קיצוניים ועשיתי דברים קיצוניים, אבל כל מי שעברה חשוב לי להגיד לך, עוד תתגאי בזה. אז אל תוותרי עדיין. לי לקח כמה שנים טובות. ולא רק לי. עוד תשמחי על כך שיש לך קורות חיים אחושרמוטה רציניים, כי בדרך כלל אנשים שעוברים טראומה, אחרי הטיפול בטראומה הם בגאולה- מטראומה לגאולה. ואז הם האנשים הכי מאושרים שיש, בעלי הערכה לדברים הפשוטים בחיים. אהבת חינם. זה מה שינצח את הכל. אני בוחרת לסיים את הפוסט הזה בהמון אהבה. תחנכו לאהבת חינם, תדברו על הכל מהכל בצורה משמעותית ונעימה. תתחשבו באחר, תתנו עזרה לבן אדם חלש. תהיו בעלי חמלה וענווה. אנחנו סך הכל שליחים שאמורים להנהיג את העולם להיות טוב יותר.

מתוך הפייסבוק של ראם סלע

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות