"הרוצח אינו הרוצח. יש מגדל קלפים שעומד ליפול ובקרוב האמת תצא לאור"

אילנה ראדה (60) מקדישה את כל חייה למלחמה עבור האמת והצדק על מות תאיר ז"ל. בעוד כחודש יגיע שוב יום השנה לרצח האכזרי, והפרשה שנסגרה רק בהיבט הפורמלי-משפטי מסרבת להגיע לקיצה. על תקופת הקורונה, הזנחת הבנים, שיקום הבית, הקרב על התודעה הציבורית, השקרים, הספקות, ההרצאות, השיחות עם סנגורו של זדורוב, ודרכי ההתמודדות: "החלטתי להפוך את מספדי למחול". אלעד חמני פגש אותה לראיון אישי, אמיתי, מזווית אימהית לוחמת.

כמעט 14 שנים חלפו מאותם ענני השכול שמילאו בנהר דמעות את העיר הקטנה קצרין. אותה עננה של חורף 2006 ממשיכה להחזיק בשבי ולהסתיר את האמת מאמא אחת, שלא תחדל להיאבק עד השגת האמת שתוביל לעשיית צדק לבתה.

אילנה איבדה במהלך השנים את הוריה ואת בעלה שמוליק, שנפטר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. למרות שבית המשפט סגר את התיק, ממצאים וראיות מזירת הרצח לא מפסיקים לצוץ גם היום ותחושת הכישלון המתמשך תוך הפצת חצאי אמיתות על גבול השקרים לכאורה של מערכת החוק והמשפט בישראל, מתסכלות את אילנה שמשוכנעת כי מרוב שקרים, לא רואים או לא רוצים אמת. היא מביעה באופן פומבי אי שביעות רצון ואי אמון בהתנהלות החקירה במקרה רצח בתה, ושולחת אצבע מאשימה כלפי מערכת אכיפת החוק והמשפט במדינה.

תמונה מארכיון המשפחה

על ציפיות ואכזבות, תקוות והבטחות

טביעות אצבע, כפות ידיים, עקבות רגליים, שיער, דם, די.אן איי. מבחינתה של ראדה, המשפט נערך לפרוטוקול בלבד והשקרים זועקים לשמיים. הפרסומים והדיווחים המועברים בתקשורת מסייעים להמשך המלחמה בתודעה הציבורית והצדק עבור בתה: "כשהחלטתי שאני יוצאת למלחמה, הבנתי שיש כאן הקרבה. אני כבר לא בנאדם פרטי שיושב בבית עם האבל והקושי שלו בין ארבע קירות. ידעתי שמלחמה בנושא דרך התקשורת תגרום לי להיות חשופה לכל דבר. כל הזמן צפים דברים. כל ראיה קטנה יוצרת הד. גם מהצד שלי וגם מצדו של זדורוב. זו סוג של מלחמה כפולה".

"בהתחלה אתה לא שולט בפרסומים, בכאוס ובכאב. לאחר מכן הייתה לי בחירה להיות בשקט, להתרחק מהכל ולסגור את עצמי, אבל הבנתי שזה לא עושה לי טוב אלא ההפך – כשאני מדברת ומוציאה את זה, זה עושה לי טוב. אני כועסת על מערכת המשפט שלדעתי מטרפדת את הרצון להגיע לחקר האמת". תקוות וציפיות? "כל הזמן, אבל לא נותנת למחשבה שעכשיו יעזבו הכל ויתעסקו רק בזה להשתלט עליי. אך כל עוד אני חיה, לא אניח. הבטחתי דבר אחד על קברה של תאיר – בצבא הגדול בעולם אלחם בשבילה. תאיר לא תהפוך למספר בסטטיסטיקה של ילדים ונשים שנרצחים סתם כך".

"איך יתכן שיש חשודה ברצח כה מדובר ומבטלים ראיה כזו ולא בודקים אותה בכלל?"

"צל של אמת" – קומבינות ושקרים בבית הקלפים

"כמה קומבינות ושחיתות יש במשטרה ומערכת בתי המשפט, כמה 'תן וקח' והסתרות", ראדה תוקפת. "לא יודעת אם לטפוח על השכם בסיטואציה שלי, כי אני המפסידה הגדולה ביותר. הפסדתי את הבת שלי. אבל מההתחלה לא בחלתי בשום אמצעי, לא לשתוק ולא להסתיר, אלא לחפור ולנבור. אני ראיתי מההתחלה שמשקרים לי ולא הייתי מוכנה לוותר, וזה ממשיך עכשיו בשקרים שמכסתחים על החשודה א"ק ושלל מניפולציות שמתפרסמות".

הסדרה "צל של אמת" יצאה ב-2016 והצביעה על ספקות וכיווני חקירה שטרם מוצו, תוך התעלמות מוחלטת מהודאות חשודים ומעורבים. "פתחתי את הצוהר של הרצון לדעת, ובאו אנשים טובים ומקצועיים שרצו לעזור. הקמתי חמ"ל משלי שנובר בחומרים שבית המשפט לא הסתכל עליהם ולא פתח אותם. בכלל, מי שהעלה והציף את הכל זו הסדרה "צל של אמת". יש בה שני פרקים שמראים שזדורוב רצח בוודאות מלאה. אומרים 'הנה ראיות, הנה הדברים הקשים', ואין עוררין על כך. אך בואו נראה לכם ראיה נוספת. אמיתית או לא, יש ראיה ברורה נוספת, בית המשפט צריך לדון עליה".

תחושת הבטן של ראדה לא פוסחת על א"ק, שרבים מאוד מהעוקבים אחר ההתפתחויות הפרשה מצביעים עליה כחשודה העיקרית. למרות ההוכחות שהוצגו בסדרה ובהרצאותיה של ראדה על ממצאים ועדויות ממקורביה של א"ק על הודאה ברצח, שזכו לדיונים תקשורתיים מקיפים בשעות פריים טיים, החוק, הפרקליטות והמשפט בישראל, מסרבים בתוקף לפתוח מחדש את התיק. "ישנה ראיה שחבר של א"ק מספר שהיא רצחה את תאיר. המשטרה יודעת על זה ומחליטה לא להעביר לבתי המשפט או לפרקליטות. מנסים לסגור את הראייה בדלתיים סגורות. איך יתכן שיש חשודה ברצח כה מדובר ומבטלים ראיה כזו ולא בודקים אותה בכלל?", ראדה כועסת, "מגיעים למצב שהחבר שלה, זה שדיווח, מורחק מהר מהעיר, ואותה מאשפזים מיד בבריאות הנפש, ואף אחד לא לוקח לתשומת לב שצריך לבדוק את זה? אולי לראות קצת מעבר?".

"חלפו 14 שנה וכל יום אני מגלה דברים חדשים", ראדה מסבירה. "זו הזדמנות לנחם את משפחת אילן על מותו של יצחק, סגן ראש השב"כ לשעבר. הוא היה אצלי לפני חודש וחצי בבית והראה לי חומרים שהייתי מהם בהלם. דברים שלא ראיתי. בכיתי כאילו זה היום הראשון. המוח שלי נטרף. חומרים שלא ראיתי 14 שנה, עם כל התוכניות ופסקי דין של פעמיים מחוזי ופעם אחת עליון, שעד היום כלל לא נחשפתי אליהם".

ראדה מאמינה שזדורוב אינו הרוצח, ולטענתה הפושעים האמיתיים מסתובבים חופשי. "מדובר במגדל קלפים שיפול על כל רבדיו. זה כמו הסיפור של אפי נווה. ברגע שפתחת צוהר אחד, פתחת ביוב שלם וזה מה שמנסים למנוע. הם לא התכוננו לזה שיש אמא שתבוא ותערער על פסק דין, שתאמר שהרוצח הוא לא הרוצח. שתוך כדי משפט תשב עם הסנגור של זדורוב ותבקש לעזור לו, כי זו עזרה עבורי במקביל. לא היה דבר כזה. זה גם מה שנתן את הצורך להציף דברים חבויים בתוך התיק".

"לגבי א"ק אומר דבר חמור ביותר, או שהם התחרפנו או שהם חושבים שאנחנו מטומטמים. האם נראה סביר והגיוני שבמשפט במדינת ישראל יושב רוצח על רצח תאיר ראדה, שבשלוש ערכאות הוחלט שהוא הרוצח, ובמקביל יש תיק פתוח בעניינה של חשודה ברצח שלא מקבל תשומת לב?".

"אני מבהירה באופן ברור שתאיר חיה וקיימת, כל עוד אני לא יודעת את האמת"

עם שני ילדים, בין שני עולמות

לאחר מאבק בריאותי מתמשך נפרדה אילנה מבעלה שמואל ז"ל, עשור לאחר הרצח של תאיר. הקושי המטלטל והריצות בין בתי החולים לבתי המשפט, השפיעו על התא המשפחתי הגרעיני שכמעט פורק כליל. רק היום היא מודה שהזניחה את בניה רועי ואוהד במשך שנים ארוכות.

דווקא מהמקום הקשה ביותר שידעה בחייה, היא אספה את הבית והמשפחה: "היה לי חשוב לפתוח ולספר על תהליך העצב והכאב שקרה אצלי בבית. בארבע השנים הראשונות כשהיינו תוך כדי משפט, הזנחתי את בניי. הפקרתי אותם. לא ידעתי איך הם ישנים, אוכלים, לאן הולכים ואיפה נמצאים. לא שאלתי. אלו ילדים שאיבדו את אחותם והעצב אצלהם לא פחות עמוק. כשהסתיים המשפט החלטתי שאני סוגרת ומטפלת ומשקמת את הבית בדרך כלשהי, ואז שמואל חלה. הייתי צריכה לתת את תשומת הלב למחלה של שמואל. היו ריצות לבתי חולים, בדיקות, ובין לבין דיונים משפטיים שהיו בנושא הרצח, ולא ממש חוויתי את השיקום של הילדים, שיקום הבית", היא אומרת מדם ליבה. "מאז ששמואל נפטר אני לא מוותרת על שבת איתם. כל דבר נדחה למען זה שאני רוצה להיות איתם. נסיעות וטיולים תמיד ביחד. כל כולי נתונה להחזרת אמונם באמא שלהם, על אף כל המלחמות שהיא מנהלת".

"יש דברים שהם לא מקבלים כמו המלחמות שלי. הם רוצים לחזור לאנונימיות, לפרטיות של משפחת ראדה שגרה בגולן", היא חושפת. "אך אני מבהירה באופן ברור שתאיר חיה וקיימת, כל עוד אני לא יודעת את האמת. כמו שאני עושה בשבילם ולמענם, עד יום מותי אדאג לדעת את האמת על תאיר, ואעשה זאת במקביל לחיים איתם. אני חיה בין שתי עולמות ולא אוותר".

ורק אני יכולה להפוך מספדי למחול

"מאז ששמוליק והוריי נפטרו, החלטתי לקחת את הרצח של תאיר, ולהפוך את מספדי למחול. לא מתוך שמחה, אלא להנציח. לספר ולדבר עליה בכל דרך אפשרית ובכל מקום שניתן" שיתפה בכאב. "המלחמות שניהלתי הם אלה שהחזיקו אותי על שתי רגליי, ואח"כ ניסיתי לעשות את זה קצת אחרת. יצאתי בסדרת הרצאות גם בארץ וגם בחו"ל ולא תיארתי לאן הסיפור הזה הגיע, בכמה אנשים הוא נגע. רואים אישה ואמא כמוני נלחמת – על הבית, על החיים, על האמת. ואני שאבתי מכל זה כוחות, הבנתי שזה היעוד שלי בכדי להחזיק את עצמי".

תקופת הקורונה לא פסחה גם על אילנה שלא יכלה להמשיך ולהרצות, מה שהשפיע באופן ישיר על מצבה הנפשי, כשנלקחה ממנה דרך ההתמודדות המשמעותית ביותר: "נסגרתי בבית ופתאום הרגשתי את הכאב העצום והבדידות" היא מגלה, ומוסיפה שלמרות הקפאת המצב בתקופה האחרונה, התמיכה הציבורית בדרכה ובמאבקה אינה עוצרת: "הייתה לי נפילה לא פשוטה, אך התמיכה מהאנשים לא פוסקת. שולחים פרחים, ברכות חג, טלפונים. אני מאוד מתרגשת ושום דבר לא מובן מאליו. זה מה שמחזיק אותי".

מסע ההרצאות של ראדה כובש ומטלטל את כל מי שנכח באחת מהן. הוא מעלה ספקות ושאלות רבות בקשר לטיפול מערכות החוק והמשפט בישראל במקרי רצח, ולוחץ על נקודות רגישות ומלאות סימני שאלה בקשר לחקירת הרצח והמהימנות בה התנהלה. ראדה מציגה את הצד שלה, מגובה בראיות ומסמכים, שמוכיחים כי הרוצח טרם נתפס לכאורה. בהרצאות מוצגת פרספקטיבה עיתונאית, כששרון רופא אופיר נותנת נופך מזווית אובייקטיבית, אחרי שחוותה את התנהלות משפט הרצח בקרבת משפחת ראדה מיומו הראשון.

תמונה מארכיון המשפחה

"כל נושא ההרצאות התחיל ממקום של כתיבת ספר ומי שעשתה איתי את המהלך היא העיתונאית שרון רופא אופיר. היא הייתה איתי בארבע שנים של המשפט מיום הרצח ורק איתה יכולתי לכתוב ספר. כשסיימנו את הספר, הבנו שזה דבר מתבקש ללכת להרצאות. יצאנו להרצאות משותפות – על הספר, על הזווית שלה כעיתונאית, ואני כאמא שאיבדה את בתה. ראיתי שזה עושה לי נורא טוב ומחמם את הלב. למרות שאני גרה בצפון הרחוק, הגעתי הרבה למרכז וגם לדרום הרחוק. איפה שרק ביקשו. לא בחלתי בדרך לחשוף פרטיות, לספר את כל האמת. נעמדתי מול שאלות מאוד קשות ולא התחמקתי מאף אחת. מי שמגיע להרצאות, הבין שהתקשורת אומנם מביאה מידע אבל לא מביאה מאה אחוז".

ילדים – האחריות היא על כולנו

ראדה איבדה את בתה תאיר ז"ל דווקא במקום שאמור להיות הכי בטוח עבור ילדינו, המקום המכיל, המחנך והמכבד – בית ספר. היא פונה במסר לאימהות ומספרת על החשיבה שהשתנתה אצלה מאז הרצח: "כשגידלתי ילדים היינו נוהגים לומר ש'בית הספר אשם', 'המורה אשמה'. היום אני חושבת אחרת. האחריות המלאה היא עלינו, כהורים. אחריות מלאה שלנו להתעקש גם אם יש חוקים שנקבעים במדינה שהם לא סבירים והגיוניים. כדוגמא, לאחר הרצח של תאיר רצו להציב מצלמות בשטח בית הספר והורים התלוננו על חדירה לפרטיות. אין פרטיות! כשאתה בא לבית הספר אין פרטיות. הכל צריך להיות שקוף. אני לא אוכל להחזיר את תאיר שלי, אבל אולי אעשה שינוי במציאות המטורפת הזו בשביל כל ילדי ישראל. אני פונה לכל הורה והורה – אתה הבאת את הילד, הוא שלך, אל תסמוך על אף אחד. תלך לבדוק תמיד, להתעניין, לשאול".

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

11 תגובות

  1. אילנה היקרה כמו רוב התגובות בו אין ספק שאת אשת חייל ולביאה אמיתיתאמא משכמה ומעלה, מקווה שבה' האמת המזעזעת תצא כבר לאור אני חושבת שצריך להרעיד את האדמה לא לפחד לפרוץ חומות מי שעשה את זה צריך לשלם בחייו

  2. ראשית אני מצדיע לך, על הכוחות , על התמודדות עם הכאב, על המלחמה שאת לוחמת ולא מוותרת מול כל הגורמים הבירוקרטיה המטופשת של המדינה האין סופית , אני רוצה לומר את אישה אמיצה עם תובנה , אשרייך וכל הכבוד לך שאת לא מוותרת , הרצון להגיע לאמת שלך , שאפו.
    הצדק שלך בסוף יצא לאור בע"ה , תהיה חזקה ותדעי שאת בעצם ברגע שתגיעי לרגע האמת שא. ק. ביצע את הרצח , בסופו של דבר תצילי את המשפחה של זדורוב ואת הנפש שלך.
    מתפללת שכל זה ייגמר במהרה וה' יעניק לך כוחות לעמוד איתנה מול השלטונות ובתי משפט. בהצלחה יקירה.

  3. לדעתי טפלו תיק על רומן זדורוב
    וראוי שיחקרו את א.ק.
    משטרה דמיקולו…כמו עם עמוס ברנס
    שלעניות דעתי זה שלמה חליווה.

  4. הבאנו ממצאים לאילנה ולכל העולם הקושרים מעורבים וכולם לא רוצים את המניע בבא העת גם את זה נבין למה ?
    ראיות כתובות של אנשים שקשורים לתאיר ואיש לא רוצה לבדוק מעניין למה ?

    1. כי אתה מדבר שטויות. למה אתה יותר מבין מראש חקירות בשב"כ ? אתה בא עם אוסף של לוקשים, לא ראיות.

      1. צריך להיות ממש אהבל כדי לא להאמין לראש מחלקת חקירות בשבכ, גיבור ישראל , אדם ישר כסרגל שבחן ת התיק ואת כל הראיות, אדם ללא כל אינטרס בתיק מלבד האמת, אם הוא טען שאק רוצחת , מי אתם בכלל לטעון אחרת?

        1. אדם שניסה לעשות סיבוב על התיק הזה ולחזור להיות רלוונטי. במקום זה מצא את עצמו מונשם ואחרי זה בקבר :)

          1. דביל, לגיבור ישראל , יצחק אילן לפני שנה שטלו ראיות. הוא היה חולה, אבל היה חוקר בין הטובים בארץ , למעשה בנה את שב״כ, אמר שא.ק. רוצחת, לא להאמין לו? צריך להיות ממש מטומטם.

    1. אילנה, אישה אמיצה וכנה עד כאב ואמא של תאיר לנצח. אמן והצדק יצא לאור כבר!! כל כך הרבה שנים של הסתרות ושקרים שנועדו לכסת"ח את המשטרה ומערכת המשפט. אין צדק!לא מכירה אישית אף אחד שחושב שזדורוב הוא הרוצח. אמן ותמשיכי למצוא הקלה ומרפא מנסיבות כה מזעזעות. אמן וימצאו שופטים צדיקים בסדום שיעשו סוף לטירוף. חזקי ואמצי אילנה יקרה💖

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות