די לצעוק! (שיטות הרגעה להורים שאשכרה עובדות)

אני לא צועקת על הילדים, רק מרימה לעיתים את הקול באסרטיביות, ויש לכך סיבה טובה. אם אני אצעק עליהם, גם אם אני צודקת, מה אני מלמדת אותם בעצם? שזה לגיטימי לנהל דיון בצעקות? שאם צודקים או כשרוצים להעביר מסר צריך או כדאי פשוט לצעוק?

אני לא צועקת כי צעקות מבחינתי הם לא דרך תקשורת בין אנשים בכלל. לא משהו שהייתי רוצה שילדיי ילמדו לעשות אבל בכל זאת לפעמים הם פשוט מעלים לי את הסעיף ואני חייבת להתפוצץ!

ובינינו מי לא? בעיקר הורים, בעיקר בתקופה לחוצה כמו עכשיו, של סגר, שכולם בבית עם למידה מרחוק או בחופש. רובנו פועלים מתוך הרגל, מגיבים באוטומט- אנחנו מוצפים ברגשות של כעס ועצבים וחוסר סבלנות שלא תמיד קשורים לילד אבל יוצאים עליו מבלי לחשוב פעמיים וזה מתבטא בעיקר בטון הדיבור שלנו. אני לא מכירה הורה שלא מצטער, מתחרט ומרגיש אשם לאחר שצעק על הילדים שלו והעניש אותם. אז נכון שאי אפשר לשנות את מה שהיה או להחזיר את הגלגל אחורה, אבל בהחלט אפשר להפיק לקחים ולהחליט איך פועלים אחרית בפעם הבאה.

טיפים שייצרו לכם שיטת הרגעה להורים שאשכרה עובדת

בהתחלה זה ירגיש לכם מאולץ ולא טבעי. אבל אחרי שתתרגלו את זה ותראו איך הם מגיבים אחרת ואיך הכל יותר רגוע בלי צעקות ומריבות ועונשים- האוטומט שלכם יהיה לא לצעוק אלא להשתמש בכלים אחרים בכדי להתמודד עם הסיטואציה טוב יותר וההתנהלות של כולם תהיה רגועה יותר

להיות קשובים:

רובנו חושבים שאנחנו מקשיבים לילדים שלנו אבל אנחנו לא באמת מקשיבים להם אלא שומעים אותם תוך כדי. ככל שתהיו יותר קשובים לצרכים ולרצונות של הילד, תשימו לב לקשיים שלו- כך תהיו יותר מעורבים בסיטואציה ותוכלו להבין איפה בדיוק הקושי ואם הוא שלו או שלכם. ככל שהילד ירגיש שמקשיבים לו יותר ושבאמת קשובים לצרכים שלו כך הוא יהיה מוכן יותר להקשיב לכם ולשתף אתכם פעולה.

לתאם ציפיות:

נכון שהתפקיד של ההורים הוא לדאוג ולחנך ולקבל את ההחלטות החשובות- אבל בהחלט יש מקום, בהתאם לגיל הילד ויכולת ההבנה שלו, לשתף אותו בתהליך. ככל שתיאום הציפיות ביניכם לבין הילדים יהיה ברור יותר ולא ניתן לפירוש אחר מהפירוש המקורי אליו התכוונתם- כך יהיו פחות אי הבנות וויכוחים. ברגע שהילד יודע מה מצופה ממנו ומהי התוצאה של כל מעשה, אין צורך לאיים או לצעוק עליו אלא פשוט להזכיר לו.

להיות נחושים:

להיות נחושים ואסרטיביים לגבי ההחלטות שקיבלתם כהורים לא אומר שאתם צריכים לצעוק ולכעוס ולאיים ולהעניש.  ניתן לאכוף את הכללים והחוקים בבית בתקיפות ולא בתוקפנות. בשביל להעביר לילד את המסר אתם לא צריכים להרים עליו את הקול. אתם כן צריכים לדבר אליו בגובה העיניים, בשפה ברורה אך נעימה, בהנחיות שלא משתמעות לשתי פנים ולהזכיר לו את תיאום הציפיות ואת ההשלכות של כל התנהגות וכל מעשה. שיחה רגועה אך תקיפה הינה הרבה יותר משמעותית משיחה של צעקות והרמת קול.

לתמוך בילדים:

התפקיד של הילדים זה לבדוק. הם בודקים את היכולות שלהם, את הגבולות שלהם ושלנו. הם בודקים מה קורה אם יעשו משהו מסוים ומהן ההשלכות של משהו אמרו או עשו. התפקיד של ההורים של ללמד אותם איך להתמודד עם ההשלכות וגם איך לפעול אחרת בפעם הבאה. ומה קורה כשהילד טועה? או חוזר על ההתנהגות שלו למרות ההסברים שלכם? התפקיד נהיה קצת יותר קשה- צריך לתמוך בו ולא להטיף לו מוסר. משפטים כמו "אמרתי לך" או "חבל שלא הקשבתי לך" הם משפטים שופטים ומבקרים שלא נעים לשמוע וגם לא מקדמים דבר. הכילו את הכעס והתסכול שלו, בדיוק כמוכם- גם ילד מתוסכל וכועס לא פנוי להקשבה. כשיירגע שבו לדבר באופן רגוע וברור.

משהו חשוב– – – – -> לצאת מהסיטואציה:
כשאתם מרגישים שאתם רגע לפני לאבד את זה והולכים להרים את הקול פשוט צאו לרגע מהסיטואציה לחדר אחר, לפעמים אפילו ל – 5 דקות ותנשמו לפעמים זה עושה את כל ההבדל. -חשוב לשים לב שהיציאה היא לא בכעס אלא מבחירה ואפשר להגיד לילד "אני יוצאת לחשוב כמה דקות ואז נחזור לדבר".
בזמן הזה אתם יכולים להירגע, לחשוב איך להגיב נכון יותר, לחזור ולדבר עם הילדים בדרך יותר רגועה ולמצוא פיתרון. בנוסף זה זמן שגם הילדים יכולים רגע לחשב מסלול מחדש, לחשוב על מה שקרה ולהתנהל אחרת.
כשאנחנו יוצאים מהסיטואציה זה גם מהווה דוגמה טובה לילדים שלומדים איך להגיב נכון יותר כשכועסים או מתווכחים.

קרדיט צילום ניקי טורן סוביק

אין דבר כזה הורה מושלם – תוציאו לכן את זה מהראש. גם לאמא הכי מתוקתקת בגן וגם לאבא הכי קשוב בגינה יש קשיים ואתגרים עם הילדים שלהם וכולנו הרמנו את הקול בחיים בין אם זה על משפחה, חברים או הילדים שלנו. החוכמה היא ללמוד ולשפר ובכך גם לספק דוגמא לילדים שלנו שגם לנו קשה אבל אנחנו מתמודדים, לומדים, משפרים ומשתפרים כל הזמן.

הכותבת היא דורית חרמון, מנחת הורים, מלווה צוותי חינוך ומחברת הספר "בשביל הסמכות, הדרך להורות מאושרת, בטוחה ורגועה".

קליק לדף הפייסבוק

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות