"אני אמא לילד עם תסמונת דאון ואני מודה עליו כל יום. הוא המתנה שלי"

"קארין… מדברת… מהמכון הגנטי. הגיעו תוצאות הבדיקה. אני מצטערת לבשר לך, יש לעובר שלך תסמונת דאון". בטוח??? אני שואלת, את בטוחה?? לא אשכח את היום הזה, 17.7.19, שעת צהריים מאוחרת, אני בדרכי הביתה לאחר המבחן האחרון של סמסטר ב'.

"מה את מתכוונת לעשות?" היא שאלה.

מאותו הרגע התחיל המסע של חיי. העולם כאילו נסגר עליי. אמא לחמישה ילדים בשיא הקריירה הצבאית, באמצע תואר שני בסיעוד, הריון לא מתוכנן, אך קיבלתי אותו בברכה והנה… הבשורה שכה לא רציתי לשמוע. הסיבה שבגינה בכיתי כשהיועצת הגנטית המליצה לי לעשות דיקור מי שפיר. מאותו הרגע קיללתי את הרגע שביצעתי את הבדיקה, שכן "מה שלא יודעים לא פוגע". אבל ידעתי וההחלטה הייתה נתונה בידיי. רציתי ולא יכולתי, לא הייתי מסוגלת להביא עצמי לעשות הפסקת הריון, חיפשתי סיבה נוספת מעבר לתסמונת דאון, עוד מום, עוד בעיה שתדחוף אותי, אבל… לא מצאתי… הסקירות יצאו תקינות. שני רופאים המליצו נחרצות על הפסקת הריון. "הם ילדים שסובלים מפיגור קשה" אחד אמר. "את תיבהלי מהמראה, יש לך מונגולואיד בבטן", השני לא היסס להטיח בפניי. כאשר היועצת הגנטית התקשרה לאחר שלושה שבועות ושאלתי לגבי הפסקת הריון היא שאלה בפליאה "את עדיין בהריון?". למחרת התקשר אליי מנהל המכון הגנטי בכבודו והציע לי להגיע כדי שיסבירו לי מה זה לגדל ילד עם תסמונת דאון, כאילו הוא מגדל אותו בעצמו. רק רופאה אחת מיוחדת במינה גילתה אמפטיה לרחשי ליבי, לא נקטה בדעה ולא ניסתה לשכנע. הבינה שלא משנה מה תהיה החלטתי אצטרך להתמודד. התאבלתי על הילד שלא יוולד לי. אני, ששום דבר לא הדיר שינה מעיניי, מצאתי עצמי מתעוררת באמצע הלילה ובוכה כמו ילדה קטנה. התפללתי לטוב, שאולי יש טעות, התפללתי לרע, שאם אין טעות "הבעיה" הזו תיעלם.

פרט לרופאים, בודדים ידעו, אפשר לספור אותם על יד אחת ומרביתם היו באותה הדעה. מצאתי תמיכה בעיקר בקרב אנשי דת, אבל הם הרי לא יעזרו לי לגדל את "המפלצת" שגדלה בתוכי. לרגע הלידה לא רציתי להגיע, שום דבר לא החיש את לכתי אל בית החולים. חשבתי שברגע שאלד חיי יגמרו, שאהיה אדם מת בגוף חי. נכנסתי לניתוח קיסרי בהול, בהרדמה מלאה. העירו אותי לנגד עיניו העצובות של בעלי. כולי כאובה, אך באותו הרגע, נפשי הייתה כאובה הרבה יותר. "יש לו.." הוא אמר בשקט. התייפחתי כמו ילדה קטנה וביקשתי לראות את ילדי. במשך מספר שעות אמרו לי "עוד מעט יביאו לך אותו" כי לא ידעו שאני יודעת. ואז נכנסה לחדרי המלאך הגואל, האחות הרחמנייה דיה, זו שהצילה את נפשי מבלי לדעת בכלל ואמרה: "מזל טוב, יש לך ילד מהמם, הכל בסדר איתו ויש חשד לתסמונת דאון".

קרדיט תמונה קארין לוי אוליאל

לעולם לא אשכח את מבטה שסיפרתי לה שאני יודעת. סיפרה לי על הילד עם תסמונת דאון שאימצה, הילד שאיש לא רצה. האישה המדהימה הזו שיש לה 7 ילדים ביולוגיים משלה. היא הביאה לי את בני לחדר והוא היה נראה כמלאך. מיד התאהבתי בו, נסיך קטן ומתוק. כל מה שרציתי זה רק להרים ולקרב אותו אליי, לא ראיתי שום שוני מיתר ילדיי. צילמתי ושלחתי לילדים שלי, כתבתי להם "תכירו את אח שלכם, הוא אחד החמודים שיש". קראתי לו בן כי כל כך רציתי בן. אך השם הזה קיבל משמעות שבעתיים כשהבנתי שהוא בן אדם, כמוני, כמוכם, כמו כולם. הוא האושר של חיי. המתנה שלי. ממלא את ליבי ונפשי כל רגע מחדש. אני מתלהבת ממנו באופן שלא התרגשתי בעבר. אינני מסתובבת עם שלט על המצח, אף לילדיי לקח לי קרוב לשלושה חודשים לספר. רציתי שהם יתאהבו בו בזכות מי שהוא ולא יחוסו עליו או על עצמם וכך היה. אני מאוד קנאית לפרטיות שלי ולכן הפוסט הזה יבוא בהפתעה להרבה מאוד ממכריי.

אינני מחפשת רחמים חלילה ובטח לא אהדה, גם לא מנסה לשכנע באשר לשום החלטה. מנקודת המבט שלי "השד הוא לא בהכרח נורא". כאמא לילד עם תסמונת דאון וכאחות במדינת ישראל, אני פונה לאנשי צוות רפואי (רופאי נשים/מיילדות) וכן לאימהות ואומרת שמילים יכולות לפצוע, אך באותה המידה גם לרפא. עובר/ילד עם תסמונת דאון זה בהחלט מזל טוב. יחד עם זאת, כל אחת צריכה לקבל החלטה שנכונה עבורה. מובן שיש אתגרים, שלא ניתן להתכחש אליהם, אך יש גם הרבה אהבה, חמלה, אור ושמחה. בשנה זו הכרתי קהילה של אימהות מדהימות, תומכות, מחזקות ומלמדות שהשמיים הם באמת הגבול. קראתי, חקרתי, ראיתי שישנם בוגרים עם תסמונת דאון שהגיעו להישגים מרשימים. נכון, אומנם אין ביניהם טייסים, אך גם אין עבריינים. יש המון אהבה ורצון עז להשתלב בחברה. אני מודה על בן שלי, מברכת אותו בכל יום, גאה להיות אמא שלו ומתפללת שיהיו לו חיים הגונים. זה הפך להיות היעד שלי בחיים, שיהיו לו חיים הוגנים והגונים.

מתוך הפייסבוק של קארין לוי אוליאל

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

תגובה אחת

  1. אני המוממה מהאישה האמיצה הזואת, כל הכבוד יישר כח מדהימה שכמותך, במקרה הבת שלי עוברת היום בדיקת מי שפיר, בע"ה נקווה שהתוצאות יהיו בסדר, בכל מקרה נקבל את התינוקת בברכה ובשמחה, שתגדלי אותם בנחת ובבריאות טובה, מחבקת חיבוק ענק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות