השינוי המשמעותי התחיל כשארזתי מזוודה

לאחותי הגדולה היו המון השפעות עלי בתור ילדה. שבע שנים מפרידות בינינו, אבל זה לא הפריע לנו להפוך להיות החברות הכי טובות. מהרגע שהגעתי לעולם, היא זאת שתמיד הערצתי. זה קטע כזה, של אחים צעירים. כל מה שהיא אהבה, אני אהבתי. כל מה שהיא שמעה, אני שמעתי. כל מה שהיא רצתה, אני רציתי.
כשהגעתי לגיל הטיפש-עשרה, הבנתי שאני לא רוצה להיות בדיוק כמו אחותי, אלא אני רוצה להיות אדם בשל עצמי, ומצאתי את עצמי מתנתקת ממנה. זה שבר אותה, ואיפשהו גם אותי, אבל הייתי חייבת למצוא את עצמי בלעדיה. היא כבר עזבה את הבית, הייתה בזוגיות, עבדה ופירנסה את עצמה. ואני? ילדה שבדיוק סיימה תיכון, גרה עדיין עם אמא ועובדת בחנות בגדים לפרנסתי הצנועה .
הייתי בשלבים של מרד נעורים, והוצאתי את זה עליה. גם כעסתי על זה שהיא הלכה לחיות את החיים שלה באושר, ואני נשארתי קצת מאחור .
היא הייתה מתקשרת לאמא שלי לבכות לה ששוב אני לא מדברת איתה, ואני הייתי עונה שלא אכפת לי. אבל היה לי אכפת. היא הייתה מנסה לעקוץ אותי בחזרה עם משפטים מכאיבים, ואני הייתי מתנקת עוד יותר .
אחיות. נו, רובכן יודעות מה זה.

אני הילדה הקטנה במשפחה, ובאיזשהו שלב, הייתי חייבת לשבור את סטיגמת הילדה הקטנה. נכון, אני תמיד אהיה הקטנה, אבל יש קטנה ויש בוגרת.
אז הלכתי ללמוד, מצאתי עבודה והתחלתי לחיות.
בשבילי, השינוי המשמעותי התחיל כשארזתי מזוודה ועזבתי את אחותי ואת ניו יורק. פתחתי דף חדש בארץ.
בניו יורק הייתי נערה צעירה שעובדת בבתי קפה, מסתובבת ברחובות עם חברים, משוטטת לי במנהטן עם האוזניות, בלי שום דאגה בעולם, כי ידעתי שתמיד, אבל תמיד, יש לי את אחותי הגדולה לעזור לי במקרה ואני אפול.

כשחזרתי לארץ, זה היה אחרת לגמרי. נפרדתי מבתי הקפה וחיפשתי עבודה רצינית, את ניו יורק החלפתי בתל אביב, והדאגה מצאה אותי פה בארץ, כשנפל לי האסימון שכבר אין אחות גדולה מאחורי לתמוך בי.
לא הייתה לי ברירה והתבגרתי.

פער הגילאים ביני לבין אחותי נסגר סופית לפני שישה וחצי חודשים, כשילדתי את בני הבכור.
כמו פרח שהתחיל פתאום לפרוח, לגדול ולהראות את הצבעים שהתחבאו בפנים. ככה הרגשתי.
כשהוא נולד, נולדו בי אנרגיות חדשות, חוזק שלא ידעתי לפני ואושר אינסופי, גם כשאני עצובה. פתאום אני מרגישה שאני יכולה הכל, כי אם אני יכולה להיות אמא, ולא לישון בלילות, ועדיין לחייך ולתפקד במשך היום, אז כנראה שאני באמת סופרוומן!
ושלא תבינו לא נכון, תמיד ראיתי את עצמי כבחורה חזקה, עצמאית, שלא מפחדת מכלום ולא מתחרטת לעולם. אבל עכשיו, זה אפילו מעבר לזה.
מרגיש כאילו סוף סוף כל חתיכות הפאזל מתאימות והתמונה מתחילה להיות ברורה. עד גיל 31 , לא ידעתי בכלל מי אני. התנתקתי מאחותי בכדי למצוא את עצמי, ולמרות שהתנתקתי, עברתי, עזבתי ומרדתי, רק עכשיו הכל ברור לי.
היום, חזרנו להיות חברות טובות, אבל הפעם, שוות. הפעם, שתינו אמהות. ולא סתם אמהות, היינו בהריון ביחד (שלה השני, שלי הראשון) וילדנו שני בנים בהפרש של חודש אחד מהשני, ואף אחת עדיין לא פגשה את הבן של השנייה.
היום, היא מגיעה מניו יורק, ובפעם הראשונה, היא תראה אותי לא רק כאחותה הקטנה, אלא גם כאמא.

אודות מיכל רוזן שוורץ

בלוגרית ואמא טרייה. פעם ניו יורקרית רווקה, היום נשואה וגרה במושב. בתוך חיפוש עצמי בזמן ההריון מצאתי את עצמי רושמת בלוג אישי (parenting disco) על ההריון והורות. רק בתחילת דרכי כאמא ובלוגרית, אבל בפעם הראשונה מרגישה שמצאתי את מקומי.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

11 תגובות

  1. תודה רבה לכולן על התגובות והמחמאות

    תודה רבה לכולן על התגובות והמחמאות

  2. יוטבת
    ניו יורק זה מספיק רחוק והיום אתן מספיק קרובות. יופי של מסע עברתן (לבד וביחד) משתפת אצלי בקיר

    ניו יורק זה מספיק רחוק והיום אתן מספיק קרובות. יופי של מסע עברתן (לבד וביחד) משתפת אצלי בקיר

  3. פליאת
    בחרת בתמונות חזקות. אוהבת שאת שמה את החיים מול העיניים. תמשיכי

    בחרת בתמונות חזקות. אוהבת שאת שמה את החיים מול העיניים. תמשיכי

  4. בת חן
    קוראת שוב ושוב ונדמה שזה נכתב עליי ועל אחותי הגדולה. מ ר ג ש

    קוראת שוב ושוב ונדמה שזה נכתב עליי ועל אחותי הגדולה. מ ר ג ש

  5. טניה
    גם אני הייתי שם עד שבני הבכור הגיע. נחשו מי הייתה הראשונה להציע עזרה ?

    גם אני הייתי שם עד שבני הבכור הגיע. נחשו מי הייתה הראשונה להציע עזרה ?

  6. דפנה
    מקסים

    מקסים

  7. גילי עד
    יופי של כתבה. זו מציאות מוכרת לי ולכן מבינה את התהליך שעברת. לא הגעתי עד ניו יורק אבל הם בצפון…

    יופי של כתבה. זו מציאות מוכרת לי ולכן מבינה את התהליך שעברת. לא הגעתי עד ניו יורק אבל הם בצפון ואני בדרום.

  8. נחמה
    להתבגר ולהתגבר

    להתבגר ולהתגבר

  9. גורית
    זה גם בין אחים ככה אבל שמתי לב שאצל בנות זה באמת משתווה כמגיע שלב ההורות. אוהבת לקרוא את הטורים…

    זה גם בין אחים ככה אבל שמתי לב שאצל בנות זה באמת משתווה כמגיע שלב ההורות. אוהבת לקרוא את הטורים שלך

  10. אביבית
    הילדים כסוג של "תרופה" אבל למעשה זה הזמן. פתאום החיים מקבלים פרסקפטיבה משלהם

    הילדים כסוג של "תרופה" אבל למעשה זה הזמן. פתאום החיים מקבלים פרסקפטיבה משלהם

  11. רעות
    כן......אחיות זה באמת מסובך אבל כמעט תמיד הפאזל הזה מסתדר מאוחר. את כותבת יפה

    כן……אחיות זה באמת מסובך אבל כמעט תמיד הפאזל הזה מסתדר מאוחר. את כותבת יפה

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק