אתן תוכלו להיות נשים אחרות

הכל הן יכולות לעשות, כל מה שירצו.
מיום בו למדו לדבר אני מסבירה להן שהשמיים הם הגבול, הן יכולות לבחור ולעשות כל דבר שירצו. הכל. הן כמובן לא מבינות למה האמא הנודניקית שלהן אומרת להן את המובן מאליו. הן יודעות שהן יכולות לעשות כל מה שירצו, הן לא מודעות עדיין לקשיים ולא מכירות מונחים כמו תקרת זכוכית ומה המשמעות האמיתית שלה. הן נקיות עדיין וככה מרבית הדור שלהן.
זה היכה בי היום כששטפתי כלים ומאחורי, בסלון, ישבו שתיהן וצפו בפסטיגל. איכות, אני יודעת. ככה אנחנו- לא מתפשרים על איכות בבית שלנו. הקשבתי במיאוס לשירים האיומים ולמלל המטופש ופתאום, מתוך הסלידה שלי נחשפה לי עובדה שעד היום לא הבחנתי בה- בכל הפסטיגלים שהבנות שלי ראו עד כה, הדמות החזקה שמצילה את העולם היא תמיד אישה. יש כמה גברים שמשמשים "סייד קיקס" בסביבתה, אבל היא תמיד אישה חזקה, אמיצה ולא צריכה להוכיח כלום כי כולם כבר מעריכים אותה ככזו. התובנה תפסה אותי לא מוכנה, אחרי שנים של השמצות הפסטיגל. נורא מבלבל מה שקורה פה- מצד אחד רוצים אותנו רזות ויפות, עם עדיפות גבוהה לשותקות ומצד שני אנחנו יכולות להציל את העולם.

אני רואה אותן רואות את המופע ויודעות שהן מסוגלות להציל את העולם, הרי הן בנות! כשאני הייתי ילדה ידעתי שבנים נלחמים ובנות משחקות בבובות, זו הייתה המציאות אליה נולדתי, והמציאות הזו השתנתה תוך כדי ההתבגרות שלי, שינוי עצום, אדיר ולא מספק. אנחנו חיים בעולם לא ברור- לרגעים החברה הסובבת אותנו פטריארכאלית, שוביניסטית, נוקשה ולא מאפשרת לאישה להתפתח ולהגשים את עצמה. ברגעים אחרים העולם פרוש לרגלינו הנשים ואנחנו צריכות רק לבחור וישנם כמובן הרגעים היומיומיים- אנחנו יכולות להגשים את עצמנו אבל אנחנו לא יכולות לוותר על הציווי החברתי ולהיות גם אמהות. אנחנו נקרעות בין הבחירות, עמוסות תסכול ורגשות אשם ויודעות שזה לא ייהפך קל יותר. ואז אנחנו רואות את הפסטיגל וזה רגע מתוק שבאופן הכי פחות צפוי נותן תקווה- אנחנו יכולות להציל את העולם. אפילו חביתה לא מצפים מאתנו להכין בפסטיגל, יעל בר זוהר הלוחמת מציינת את זה וזה מתוק ואופטימי ומקסים.
בתוך כל ההבל יש שביב של אופטימיות ומתיקות, קול קטן שאומר לילדות של היום- אתן תוכלו להיות נשים אחרות, אתן תוכלו להציל את העולם.
אתן יכולות לעשות כל מה שתרצו.
אולי השינוי יהיה כה משמעותי כך שהדילמות הנוכחיות ידלדלו? אולי הן לא ייקרעו בין קריירה ואמהות? אולי החברה שבה הן יחיו תאפשר להיות הורים ואנשי קריירה כי שעות העבודה יפחתו במקצת ושכר הנשים יהיה זהה לשכר הגברים באותן המשרות? אולי החיים יהיו שפויים יותר אצל הדור שמאמין שנשים יכולות להציל את העולם?
ואולי אני נסחפת, אופטימית חסרת תקנה, אולי זו רק יעל בר זוהר בשורטס ולא עולם ערכים שמשתנה לנו מול העיניים, אבל בכל זאת- שביב תקווה, מותר, לא?

אודות מאיה רענן

אמא של יובל ואלה, נשואה לשי. כותבת וקוראת בכל רגע פנוי. חולמת על שלווה ורוגע, חלום שלא מצליחה לממש. מקדשת את הפשטות.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

10 תגובות

  1. תמר
    כתבת יפה אני אשתף אצלי

    כתבת יפה אני אשתף אצלי

  2. גלי
    אנחנו נלחמות שוב ושוב ושוב על השוויון ובטוח שעוד נגיע אבל רגש אמהי זה שלנו לנצח!

    אנחנו נלחמות שוב ושוב ושוב על השוויון ובטוח שעוד נגיע אבל רגש אמהי זה שלנו לנצח!

  3. אתי
    המהפך עוד יבוא :) אמא של יובל ואלה את חושבת ממקום בריא - אוהבת

    המהפך עוד יבוא :) אמא של יובל ואלה את חושבת ממקום בריא – אוהבת

  4. קארן
    כתבה יפה

    כתבה יפה

  5. יונית
    כאמא ל 3 בנות מבינה את המחשבות שלך

    כאמא ל 3 בנות מבינה את המחשבות שלך

  6. חיה
    את כותבת מקסים תמשיכי

    את כותבת מקסים תמשיכי

  7. לילי
    משום מה אנחנו כל הזמן רוצות להיות כמוהם. חבל לא ?

    משום מה אנחנו כל הזמן רוצות להיות כמוהם. חבל לא ?

  8. מיטל
    מרוב שאנחנו רצות אחרי קריירה אנחנו מקריבות (מלשון קורבן) את החיים האישיים. בכל מקרה טור טוב

    מרוב שאנחנו רצות אחרי קריירה אנחנו מקריבות (מלשון קורבן) את החיים האישיים. בכל מקרה טור טוב

  9. יוכי
    אהבתי

    אהבתי

  10. גלית
    יעל בר זהר התחילה כנערת ציצי ובתודעה של רבים היא נשארה כזו אבל היא באמת דוגמא טובה לאשה/אמא מודל.

    יעל בר זהר התחילה כנערת ציצי ובתודעה של רבים היא נשארה כזו אבל היא באמת דוגמא טובה לאשה/אמא מודל.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק