איך וופלים וטופי משפיעים על כאבי בטן. או שהם ממש לא

אני נלחצת מכל חום לא ממש גבוה. נלחצת ממש. לא בצחוק. כל חום גוף לא ממש גבוה אצל הגור שלי גורם לראש שלי לעבוד שעות נוספות ולחשוב מחשבות לא ברורות ולא הגיוניות.
כשזה קשור אליי זה לא ממש משנה. משום מה זו לא אותה הרגשה. כי אני יכולה לבלוע 2 כדורי פלא, ללגום תה עם נענע, לשתות הרבה מים, וזה יעבור כלא היה.
אבל כשזה מגיע אליו, לילדון שלי, כאילו מדובר בסאגה אחרת לגמרי.
כל חום גוף לא גבוה מדי אצלו מוביל אותי לדמיין בראש דברים לא טובים ומשוללי אחיזה במציאות. כל חום גוף שנמצא במגמת התרוממות שולח אותי לחשוב על הלו"ז שלו בימים האחרונים ועל מה הוא אכל ומה שאל ואיפה הוא שיחק כדי לחקור עם עצמי מה עשיתי או לא עשיתי שגרם לו פתאום להעלות חום ללא סיבה ברורה.
והוא חכם, האפרוח שלי. כי כשהוא מרגיש שיש לו טיפה חום, הוא מבקש ממני לשים עליו יד. וכשאני שמה יד על הצוואר ועל בית החזה שלו, הוא מתקן אותי ומזיז את היד למצח שלו.
הוא יונק בהנאה את מנת הנורופן לילדים כאילו היא מינימום עסקית צהריים מפנקת. שולק אותה לקרבו ושואל – אפשר ללקק עוד מתוך הבקבוק?
ואני יודעת בוודאות שאם אשים את המחשבות הלא הגיוניות בצד ואנסה לחשוב בבהירות על החום הקליל הזה שהשתלט עלינו אני אראה שאין שינוי במצב רוחו המגניב של הגור שלי, הוא ממש סבבה כמו בדרך כלל, לא בכיין. לא נמרח. לא חלשלוש. הוא מתנהג רגיל, רק בתוספת עלייה בחום הגוף. ויש מצב שבדיוק להיפך – הוא אפילו יותר מצחיק מבדרך כלל. ואני ממש יכולה להישבע שהוא גם יותר שובב מבדרך כלל.
אבל אני לא מצליחה לשים את המחשבות הלא הגיוניות בצד. אני לא מצליחה לבחור בהגיון הבריא אלא נכנעת להמשך השאלות המנקרות ללא מענה.
והנורופן תמיד משפיע, ומעביר את החום ברוב טובו. אבל זה עדיין לא מונע ממני להפסיק לחשוב. זה ממש לא מונע ממני, ואפילו מגביר אצלי את המחשבות, שעכשיו מתרכזות במה יהיה אחרי שיעברו 6-7 השעות המהוללות בהן הנורופן מבטיח לחולל נפלאות.
הוא בדרך כלל לא מתלונן על כאבים אמיתיים, הדרדס שלי. הוא מהסוג שיצעק "זאב זאב" בדיוק כשאין זאב בסביבה. אצלנו אני מגלה את החום עליו ממש במקרה, לא בעקבות תלונה ספציפית ממנו. ודווקא בימים רגילים, כשהכל אחלה והוא הכי בריא וחזק וחיוני, הוא יכול לפנות אליי ולהגיד – את יודעת אמא, כואב לי הבטן. וכשאני שואלת איך הוא מרגיש – הוא ישר עונה – לא טוב. לא כיף.
אז נכון – עולה המחשבה שהבטן קצת כואבת לו כי אתמול הוא אכל 4 טופי ברצף ועוד 3 וופלים מצופים שוקולד.

כאב בטן

כאב בטן

אבל אם חצי שעה אחר כך אני אציע לו לצאת החוצה לגינה הקרובה או לחברים טובים, כאב הבטן ייעלם כלא היה, והכל מסביב יהיה כשיר לבילוי מהנה וחף מתחלואים.
ולפעמים כשהוא אומר שכואבת לו הבטן, או שהוא סתם לא מרגיש טוב אבל לא יודע בכלל מה כואב לו, אני שואלת את עצמי אולי יש לו שיעורי בית שהוא עוד לא הכין. או מבחן גדול שהוא לא התכונן אליו. אבל אז אני נזכרת שהוא בכלל הולך לגן. והוא עדיין לא חגג 4. אז האפשרויות של מבחנים/ שיעורי בית יורדות מהפרק. ואני מבינה שככה הוא מתבטא. ככה בא לו להסביר שהוא רוצה להתפנק. אז אני בהחלט סבבה עם זה. ושימשיך להתפנק. גם עם הטופי והוופלים ושאר הממתקים. וגם עם כאבי הבטן – שקיימים – או שלא..

אודות אביטל זוננשיין

מאמינה במילה הכתובה ובכוח שבה. מייסדת אתר אמא של, אשת תקשורת, אמא לאחד. אוהבת גאדג'טים, חורף, ואת אירופה בחורף

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגובה 1

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    איזה אתר מקסים! בהצלחה!

    איזה אתר מקסים! בהצלחה!

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק