זה בסדר אם תשנאו אותי. פשוט נמאס לי מאימהות מושלמות

שלום לכן. אני האמא ששמעתם עליה שהילדים שלה ישנו כל הלילה מגיל שבועיים וקיללתם אותה. אתן יכולות להפסיק לקרוא אותי עכשיו כנקמה ולחזור לפייסבוק.
לשתי הנשים שנשארו כאן, אני אומרת אל דאגה. יהיו עוד דברים שאני אספר שירגיזו. גם אתן תשנאו אותי. או שלא.
עברו כחמש שנים מאז אמרו לי שוב: ״שששש…טפו טפו!! חמסה! אל תגידי שהוא ישן טוב ואוכל טוב, אני אמרתי שהבת שלי ישנה טוב בלילה ומאז היא מתעוררת כל שעתיים” והייתי עונה “ אבל את שאלת אותי- איך הקטנצ׳יק, ישן בלילה? איך הוא אוכל?”
כבר אז אמרתי את כל הדברים שלא צריך להגיד ולמרות שעשו לי “נו נו נו” לא הפסקתי.

אפשר להתחיל לצקצק בפולנית ולעשות פרצוף של 'בושה. בושה. אני בחיים לא הייתי ..' מ-ע-כ-ש-י-ו!

מעבר לעובדה שהילדים שלי הם כמובן חכמים, יפים, מוכשרים ומהממים. הם לפעמים מעצבנים. לפעמים אפילו מאוד מעצבנים. עוד לפני שנישאתי, חברה טובה אמרה שכשנולד הילד הראשון מיד צריך להתקין סורגים, לא מהפחד שייכנסו גנבים, אלא שבשעת מצוקה לא נתפתה לקפוץ מהחלון. היו ימים שהסתכלתי על החלון ואמרתי- היא צדקה! טוב שיש סורגים.
היו רגעים ששאלתי את עצמי- למה? לא הספיק לך ילד אחד כדי לחוות את חווית האמהות? היית צריכה להביא עוד אחד שייתלה עלייך כמו קופיף שפוחד לרדת מהעץ, שישתין בכל מקום כמו כלבלב בטיול ברחוב, שיגרום לך להעדיף ללבוש סחבות כי חבל שהוא יפלוט או ימרח נזלת על בגדים ששילמת עליהם מאות שקלים? למה? למה צריך עוד אחד? ועוד אחד…
כל הסבל הזה בשביל איזה “אמא אני אוהב אותך” כזה שממיס? באמת? כן? ממש באמת?

האם אנחנו באמת מאמינות לשטות הזו שאמהות לשלושה אומרות: “השלישי מגדל את עצמו”? ברור שהן יודעות שזה קשה אבל הן לא רוצות להיות היחידות שסובלות.

אני מניחה שאנחנו רוצות עוד ילדים כי כפי הנראה אנחנו מתוכנתות לעשות כך, ביולוגית ותרבותית, אחרת זה לגמרי לא הגיוני העניין הזה.

בטח הרגזתי את השתיים שהחליטו באומץ להמשיך לקרוא וגם הן נטשו אותי.
עכשיו כשנותרתי לבד כאן, יכולה לומר לעצמי בשקט: אוהבת אותם, את צרכני תשומת הלב האלה שמסתובבים לי בבית. את הבכור הגבוה הרציני האחראי והרגיש, את האמצעי הפלרטטן והיצירתי שיקפל, ידביק ויצבע כל דבר שאפשר, והצעיר בעל האטיטיוד שנולד עם כדור ביד.
למרות שהם מורידים לי את הערך של הבית עם כל “אופסי נשפך”, ”אוי נשבר” “זה היה בטעות, אמא, לא בכוונה” ולמרות שהם קילקלו לי את הפיגורה עם הריונות גדולים (הבכור נולד 4.5 קילו!) אני מחליטה להשאיר אותם אצלי. לפחות לעוד כמה שנים.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

14 תגובות

  1. כשהבת שלי נולדה לא ידעתי באמת מה עונים לאנשים על השאלות האלו: "איך היא ישנה?" "איך היא אוכלת?" אמרתי בפשטות, ישנה לילה שלם, אוכלת מצויין, לקח לי זמן לראות את מבטי הרצח של אימהות אחרות כשהייתי עונה ככה, בסוף שאלתי חברה: אמרתי לה, אבל היא באמת ישנה לילה שלם ובאמת אוכלת מצויין, אז מה עונים??? אז החברה אמרה: "אומרים שאין תלונות" ש"טפו טפו טפו הכל בסדר" ואני התבאסתי מזה שאני לא יכולה להתגאות שיש לי ילדה מדהימה כזו שבגיל חודש כבר לימדה עצמה לישון לילה שלם ואהבה לאכול כמו שצריך… אז השארתי את התשובה של החברה מאחורי והמשכתי להגיד לכל מי ששאל את האמת, לא רוצים לדעת, אל תשאלו!

  2. לפעמים אוהבת יותר לפעמים פחות, לפעמים אחד יותר, שתיים םחות וחהפך,לפעמים יש לי סבלנות, לפעמים בכלל לא,לפעמים כיף לפעמים סיוט, אבל הכל אנושי אנושי מידי.

  3. מצחיק. אנחנו מפתחים תפיסות רומנטיות שגויות על אהבה, ילדים, משפחה, אושר (!) באופן כללי, ואז מחפשים אנשים אמיצים בשביל שיגידו לנו שזה שטויות…

  4. מזי,
    אוהבת אותם אוהבת אותם אוהבת תו'תם!!!
    אני גרה בבית קרקע, לכן אין לי סורגים…. אני הייתי הולכת על כרית על הפנים.
    חו"מ יש לי גם בת (טפו עליה).
    ולא צריך אומץ לכתוב את זה, צריך להיות טיפש לא להודות ולהכיר את הרגשות האלו בתוכינו.
    וכרגיל, אני פה בשביל להישאר (ולהמשיך לקרוא אותך בחן).
    נשיקות.

  5. מנקודת מבט גברית [לא נשוי ולא אבא אבל עדיין גבר] אין שום בעיה עם מה שאת אומרת. אנחנו לא אוהבים את הילדים שלנו 24 שעות ביממה כמו שאנחנו לא אוהבים כך את האשה שלצידנו [האמת שהרבה פחות זמן מזה].
    אבל נוח לנו לא להודות בעובדות, לחיות כאילו הכל רגיל ולשתף את הסבל הקיומי ב- "מה אם..?"
    זה בסדר, גם את עצמנו אנחנו לא אוהבים כמו שהיינו רוצים.
    מה שאני מנסה להגיד זה שקראתי אותך עד הסוף ואפילו נהניתי, לא יודע אם יהיו לי ילדים בעתיד, אבל אני בטוח שארגיש כלפי החארות הנפלאים האלו רגשות מעורבים.
    לסיכום:
    ילדים זו שמחה, למי שיש מטפלת

    1. יופי של נקודת מבט גברית, מפוכחת, הגיונית ובעיקר
      קיבלת הרבה נקודות זכות כאן רק בגלל שאתה מסכים איתי.
      מציעה לך להמשיך ולהסכים עם נשים. זה מאוד יקדם אותך (:

    1. תודה ענת, יש אנשים מופלאים ששום דבר לא מביא אותם למחשבות "אם אקפוץ מהחלון ואברח… זה סה"כ קומה ראשונה. עד שאני אעשה סיבוב ואחזור כבר יעבור לי."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות