לך קיבינימט: כן ילדים, גם אמא מקללת

מעניין לי ת'תחת!! אני אומרת לשכן (בלתי נסבל) שמשום מה החליט שהחניה האישית שלי עליה אני משלמת ארנונה במיטב כספי משויכת אליו ולמה? כי בחניה שלו חונה הרכב המפואר של אשתו והוא בדיוק חזר מחדר הכושר הכי יוקרתי בעיר אחרי שעשה אימון, מסאג', התקלח והתגלח. זו הפעם העשירית אולי שזה קורה והוא כאילו כלום לא מזיז לו את קצה הזרת ברגל השמאלית.
אני לעומת זאת ברכב שלי עם שלושת בנותיי, קניות מהסופר, תיקי גן ובית הספר לאחר יום עבודה מתיש ואיסוף אין סופי משלושה מקומות שונים בעיר, נראה לכן הוגן? באותו הרגע אני חשבתי שלא כך הדבר.
כאשר אני מגיעה הביתה בשארית כוחותיי ומגלה שאין לי מקום חניה כל הפיוזים קופצים לי מהמוח, באמת שאני משתדלת לא לקלל, לא לירוק, לא ללעוס מסטיק, לא ולא ולא עד שמגיע איזה רגע אחד שבו כל הכלים נשברים ואז הצד העצבני שלי יוצא לאור וכשהוא יוצא קשה להחזיר אותו חזרה.

לא תאמינו אבל אני יודעת גם לקלל וכשמרגיזים אותי מאוד…זה פשוט יוצא החוצה כאילו נלחץ לו איזה כפתור סתרים ופתאום כל הקללות שאני מכירה וגם כאלה שלא חשבתי שאני מכירה יוצאות לאור.
אבל מה? הבנות לא ידעו שאימא שלהן יודעת גם להיות קצת "שכונה" והנה זה בא: "מי אתה בכלל, חפש ת'חברים שלך, לך קיבינימט יא בן .." ופה אני אפסיק כי אני בעצמי מזועזעת מכמות הקללות שבאמתחתי.

מה עושים כשזה קורה? מותר? אסור? איך מסבירים לבנות שכן, גם אמא יודעת לקלל ולפעמים כשלוחצים על כפתור הסתרים הזה יוצא שד מהבקבוק.
לאחר שהשכן טען כי פשוט החניה שלי הייתה פנויה והוא בדיוק מיהר ולא חשב שאגיע (אולי קיווה שלא) וגם כשהתקשרתי וביקשתי ממנו בנימוס להזיז את הרכב הוא בדיוק שתה תה עם עוגייה (שייחנק אמן) ולא מיהר להגיע כי מה אכפת לו שאני עוד שנייה עושה פיפי במכנסיים?… חוסר הצדק המופתי הזה ועזות המצח שלו פשוט הוציאו אותי מדעתי והכל יצא שם ללא עקבות.
הבנות שלי נלחצו, היו קצת המומות למראה איבוד השליטה של אימם הלוחמת וניסו להניא אותי מלהמשיך במלחמה. השכן לאחר שקיבל מכת קללות (כנראה לא האמין שאני מסוגלת) הזיז את הרכב באיטיות מרגיזה עוד יותר ולי לקח יום שלם להירגע מהאירוע המכונן.
בסופו של יום ערכתי שיחת בנות והסברתי להן שגם אמא היא בן אנוש (באמת קשה להאמין), וגם לה יש לפעמים כפתורים נסתרים שאם לוחצים עליהם או לוחצים אותה עד הקצה יוצאות כל מיני מילים שבעיקרון הן מחוץ לתחום. אבל מה לעשות, המילים הללו קיימות, חיות ובועטות בתרבות שלנו וברגע האמת יוצאות להגנה על המולדת (הרי זו אמא).

ואני ביום שאשמע את הבנות שלי מקללות… אדע שללא ספק הן הבנות שלי!

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

27 תגובות

  1. בפעם הבאה פשוט תחני כך שתחסמי אותו ולא יוכל לצאת….אין צורך לקלל או להתעצבן

  2. באמת משתדלת לא לפני הבנות..וסיפור החניה הוא לא חדש (למה דווקא לשלי??)..
    אבל לפעמים קורה שיוצא גם החוצה וכשזה יוצא…יש בזה לדעתי, גם משהו חיובי.
    אנחנו לא "מושלמות" (כמה חבל..) והבנות שלי יודעות שאני יודעת לעמוד על שלי וכשנמאס לי להיות פראיירית אז לפעמים המשפטים מטובלים בקללות ישראליות אותנטיות. זו אני!…

    1. אני איתך. אני אפילו לא מתביישת שזה יוצא לפני הילדות. כשהן שואלות אני מסבירה שלפעמים אנשים מדברים לא יפה אחד לשני כשיש ריב מאוד מאוד גדול ואח"כ מצטערים. בגן צריך לומר סליחה אם זה קרה ולא להגיע לזה. לאיש הדפוק מהחנייה צריך להגיד מאחורי הגב "אני מצטערת שלא החטפתי לך גם אחת". ואגב, אמיתי לגמרי שלהתעצבן זה לפגוע בעצמך בעיקר. אז אני מזמינה להם משטרה כשמדובר בעבירה כל כך ברורה. שהם יתעצבנו. במקרה אחר אני מתנהגת כמו חלאה בחזרה אבל בתמימות ובשלווה. אדרוך להם על קצות על האצבעות בנימוס ובעדינות.

  3. יש לי חברה שהחליטה לא לקלל ליד הילדים וכל פעם שאיזה מאנייק חותך אותה בכביש היא אומרת ״בבי״. בסוף יוצא שכל היום היא רק ממלמלת בבי פה ובבי שם. אני אומרת אין על כוססססאמק עסיסי לשחרור מתחים והילדים, הם ילמדו שמידי פעם גם אנחנו צריכות לשחרר. קיצר, אני בעד

  4. אחרי הטור הקודם עם החגורה חשבתי עלייך כמה עוצמה יש בך ועכשיו היא הרבה יותר ברורה לי. צריך אומץ כדי להיות את גם מול הילדים. אוהבת

  5. אני פחות אוהבת את הלהוציא הכל החוצה. המסר שלי מולו היה מגיע ארי ולא בנוכחות הילדים

  6. מצחיק אותי לקרוא אותך כך אחרי שלקחנו מהסיפריה את סהר קדימה. יפה לראות בך עוד צדדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות