תודה שנתת לי אותם. גם כשלא נוח

ביום שישי הוא בא הביתה עם תעודה נפלאה. הרבה מצוין היה שם בתעודה שלו. אבא שלו ואני שמחנו והיללנו וצילמנו ושלחנו בתפוצת נאטו.
הוא אוהב ללמוד הילד הזה ולפי הערכתה של המחנכת הוא גם אוהב לעזור ולתרום מהידע שלו לכלל הכיתה. הוא חבר טוב ובסעיף ההתנהגות היה רשום טובה מאוד.
באותו שישי, כשהדלקתי נרות, חיממתי את כפות הידיים מעל הלהבה הקדושה ואמרתי להוא שיושב במרומים תודה. (בדרך כלל אני רק מבקשת ממנו דברים ושישים לב לשגיאות שעשה..).
כמעט שבוע שלם הסתובבתי כמו טווס. נפוחה מגאווה. לא אני ולא האבא שלו הבאנו אי פעם תעודות כ"כ מרשימות הביתה. בטח לא התנהגות טובה מאוד עם דגש על התנדבות ועזרה לחברים. הוא אוהב ללמוד הילד הזה. הוא שואל שאלות ומתעניין באין סוף תחומים. הוא קם בבוקר בשמחה (חוץ מכמה ימים בחורף) והוא תמיד מגיע בזמן לחוגים שלו. הוא ילד נהדר. אז מה אם הוא לא אוהב ללכת לחברים אחרי הצהריים ולא להזמין אותם אליו? אז מה? הוא נהדר כמו שהוא!

בשישי האחרון היא שלחה לי במסרון צילום של התעודה שלה. היא אפילו לא באה הביתה אחרי בית הספר. עוד מעט פורים והיא עסוקה יומם וליל בהכנות לפורימון של התנועה.

הגדלתי קמעה את התצלום כדי לראות טוב יותר מה כתוב שם. הערות כמו "מפריעה למהלך השיעור" או "אם תשקיעי יותר- תגיעי להישגים" או (החביבה עלי) "יש להגיע עם תנ"ך מלא לשיעור" היו מפוזרות שם לרוב. היו גם כמה ציונים טובים מאוד (במקצועות שהיא אוהבת כמובן..) אבל בחשבון (מתמטיקה קוראים לזה בתיכון) היא קיבלה 12. (כן 12!!). ליד הציון הייתה הערה שעליה להשתדל הרבה יותר כדי להגיע להישגים. הדגש הושם כמובן על הרבה למקרה שתהיתן..
הסתכלתי שוב ושוב על התעודה. קיללתי את משרד החינוך. את זה שעומד בראשו ואת אלו שפוגשים אותה מידי יום ולא מצליחים לראות כמה כוח יש בילדה הזו. לא מבינים שזו נולדה מנהיגה מלידה ואם היא מחסירה שיעור כנראה שמישהו או מישהי היו זקוקים לעזרתה באותו הרגע.
חיכיתי שאבא שלה יחזור כדי להראות לו את הצילום.. לא כעסתי. לא התאכזבתי. מידי פעם יכולתי לדמיין את השיחה המשפחתית שבטח נעשה לה. שיחה שתזכיר גם לו וגם לי את השיחות שההורים שלנו עשו לנו לאחר טקס קבלת התעודות. "את יכולה יותר מזה", נגיד לה, "אם את צריכה עזרה אנחנו כאן", נוסיף ונקנח ב"אוהבים אותך כמו שאת. תמיד".
פתאום היא מתקשרת הבת הזו שלי ואומרת "אמא, שכחתי להגיד לך קיבלתי תעודת הצטיינות חברתית". החיוך שלי חוזר באופן אוטומטי לפנים והלב חוזר למקום בו היה טרם ראיתי את צילום התעודה. "כל הכבוד ילדה שלי" אני אומרת והיא עונה "טוב יאללה, יש לי מלא עבודה נדבר אח"כ" ומנתקת.
תעודת הצטיינות, מילמלתי לעצמי, מה אכפת לי מציון 12 במתמטיקה מה? הילדה שלי מצטיינת שכבתית.
היללתי בלב את מערכת החינוך. את זה שעומד בראשה ואת אלו שפוגשים את הבת שלי מידי יום. כל הכבוד להם, חשבתי בלב, איזה יופי שהם רואים גם מעבר לציונים, רואים את הילד שבא לבית החינוך.
את התעודה שלה לא צילמנו ושלחנו בתפוצת נאטו. כן סיפרתי לכל מי שרצה לשמוע שבכורתי קיבלה תעודת הצטיינות חברתית. כנראה שנוח לי יותר עם נקודות חוזקה. תתבעו אותי.
בשישי, קצת לפני כניסת השבת שוב הדלקתי נרות. שוב חיככתי את כפות ידי באש הקדושה הזו ושוב אמרתי ליושב במרומים תודה. תודה שנתת לי אותם. תודה שהבהרת לי שצריך להגיד תמיד תודה רבה. גם כשלא נוח.
שיחת המוטיבציה עם הבכורה לא התקיימה בסופו של דבר. היא הגיעה מאוחר, התקלחה, אכלה משהו והודיעה שהיא יוצאת עם החברות ושמחר מוקדם בבוקר נעיר אותה כי יש יום עבודה לקראת הפורימון. מי צריך יותר מזה?
שני ילדים. שתי תעודות. שני עולמות כל כך שונים גדלים לי כאן באותו הבית מתחת לאף. כל אחד מהם כל כך אחר, כל כך מיוחד בדרכו שלו.
כילדה (סוררת יש לציין) לא סבלתי את טקסי הענקת התעודות (מעניין למה באמת..).
כאמא- אני כל כך גאה בשניהם. לא שאכפת לי מציונים או תעודות הערכה. אבל כמה טוב ונעים כשהם ישנם ואף טובים..

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

34 תגובות

  1. שלום לכולכן ותודה לכל אחת ואחת על תגובתה. אני מבקשת להבהיר או לתקן משהו. אני לא עושה השוואות בין הילדים. אני כותבת ומשקפת מציאות. יש אותה ויש אותו. הם שניהם נהדרים והם שונים.
    שמחה שאני מרגישה בנוח לכתוב את האמת שלי. תודה על החיזוקים וגם על ההערות.

  2. לא סובלת את בית הספר ! וחבל שאני לא עושה משהו אמיץ כדי לא להשתמש במוסדות הנ"ל עבור הצאצאים שלי

  3. תודה שנתת לי את המשפחה שלי. תודה שאני מוקפת בהם. תודה שאנחנו מבורכים בביחד שלנו. זה מה שאני אומרת ליושב במרומים בימי שישי מול הלהבה הקדושה . גם כשלא נוח וגם כשממש מסובך

  4. שונאת את המוסד החינוכי ואם הייתה לי מספיק סבלנות הייתי משקיעה בחינוך ביתי ל 2 הפרטיים שלי

  5. בימים כאלה שמטששטים הפרופורציות בגלל זוטות של ענייני דיומא, הצלחת להאיר את עיניי, לתת לי סטירת לחי (וירטואלית) ולהכניס למידתיות שצריך. אז- תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות