חבל שאי אפשר להחליף אמא!

אופפ איזו אמא את, את לא שווה כלום!
מעצבנת אחת.. אין לך לב.
את לא עושה כלום רק יושבת מול הפייסבוק והטלוויזיה.
חבל שאי אפשר להחליף אמא!
כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה ותמיד יש לי אותה תשובה- מוזמנת להחליף ואם את רוצה גם אעזור לך לחפש אמא אחרת.
ואז שקט. כי מה יש לה להגיד?
אבל לי אין לב? אני לא שווה כלום?
אני לא עושה כלום?
האמת זה פגע בי.
פגע בי ישר בפנים ועשה כואב, ממש כואב.
אבל אני משננת לעצמי מה שכתבה לי חברתי הטובה – היפטרי מה"קיטורים", אל תתני להם להיות שם יותר מדי, אל תקטרי אותם כלפי חוץ, תביני שהם עוד רגע יוצאים ממך כלעומת שבאו (כי הם לא ב"דיפולט" שלך), תשדרי לעולם סבלנות ואהבה למה שאת עושה ולמי שסביבך (גם אם זה נשמע לך עכשיו שאנטי, זה בדיוק מה שנדרש, ומה שיעשה לך את התהליך ליותר מהיר).
קיטורים לא, אהבה וסבלנות כן.
זה בדיוק מה שאני עושה.

גם זה וגם מטפלת בילדים, גם משווקת את העסק החדש, גם בוועד הכיתה וגם מבשלת וגם משחקת וגם מפנקת וגם..וגם..וגם..
והכל באהבה גדולה ובכיף גדול אף אחד לא הכריח אותי, לא הייתי חייבת. יכולתי גם לבחור אחרת ולא עשיתי את זה.
אז למה הבת שלי חושבת בדיוק ההיפך, ומי פה מקטר?
למה כל כך מפריע לי מה שהיא אמרה אם אני יודעת שזה לא נכון?
אולי בגלל שאני מרגישה ככה ובעצם היא משקפת את התחושות והרגשות שלי.
אולי בגלל שאני מרגישה שאני לא תורמת.
אולי בגלל שאני מרגישה שלא מעריכים אותי.
הסביבה הקרובה שלנו משקפת את הרגשות שלנו, את הספקות ואת הפחדים. והם בעצם המראה שלנו.
כמה פעמים אמרתי את המשפט הזה לחברות, לקולגות. כמה פעמים אמרתי להן בשביל שהעסק שלכן יצליח עליכן לבטוח בעצמכן, לפרגן לעצמכן ולדעת שהשמיים הם לא הגבול. כמה זה קל להגיד לאחרים אבל כשזה מגיע אלינו אנו מרגישים שזה בלתי אפשרי ואיך אפשר לעשות את זה.
אני יודעת שבשביל להצליח אני לא צריכה לקבל את האישור או את הפרגון של בני המשפחה שלי. עליי לפרגן לעצמי, לפרגן ליכולות שלי. מה שעליי לעשות זה לעלות את הביטחון העצמי, לדעת שאני נמצאת בתקופה שבה אני מתחילה לצמוח ולגדול וזוהי רק תקופה. תקופה של שדרוג, תקופה של מיקוד, תקופה שבה אקבל תשובות לשאלות ואחליט מה נכון בשבילי.
ברגע שאהיה בטוחה בעצמי ובמה שאני עושה זה יבוא לידי ביטוי גם בהתנהגות של בני המשפחה כלפיי.

אז ההחלטה הראשונה שלי היא.. לא לעשות כלום ולקחת את הזמן לעצמי! ואז לצאת מהבית. אבל רק ליום אחד.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

13 תגובות

    1. אני חושבת שהגבולות שלי ברורים ילדים ובמיוחד נערות בגיל ההתבגרות מנסים כל פעם מחדש לפרוץ אץ הגבולות האלה. השאלה היא איך שומרים על הגבול.
      יכולה להבטיח לך שהיא לא תחזור על זה :)

  1. את אמא כמו כולנו. הם יודעים שבא להם אמא אחרת אבל לא יודעים מה האמא האחרת תתן שאנחנו לא :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות