פורים 2019: למה הן רוצות לחפש את הפרחה החבויה בתוכן?

פעם הייתי חיפושית. לא סתם חיפושית, פעם הייתי פרת משה רבנו. חברה של ההורים תפרה לי כנפיים וכרית מנוקדת לגב, היו לי מחושים וטייץ שחורים ונעלי בלט וככה הלכתי לגן, גאה ומנוקדת.
שנה אחרי כן הייתי ארנב. חברה של ההורים תפרה לי אוברול לבן, מהסוג הדליק, וגזר ענק מסאטן. הכי אהבתי את המסכה וכשהורדתי אותה היה לי ציור של ארנב על הפנים.
הייתי גם ליצן, יותר מפעם אחת, עקב חיבה מוגזמת של אבא שלי למוקיונים וקרקסים. פורים, נו, כולנו סוחבים איתנו תחפושות נוסטלגיות. ברי המזל נולדו להורים עם כישורי תפירה, אחרים נולדו לחברים של אנשים עם כישורי תפירה. בחנויות קנינו אקססוריז.
גם הבנות שלי אוהבות את פורים יותר מכל חג אחר, וגם הן ממלאות היום את שקי הזיכרונות שלהן, זיכרונות פלסטיים. הן יזכרו את תחפושת סינדרלה, לא בהכרח משום שהשאירה עליהן רושם עצום, יותר משום שהיו סביבן עוד מאות סינדרלות, בגיל מאוחר יותר זה בראציות ואח"כ גיבורות על מהפסטיגל. כולן קונות את התחפושות באותן חנויות, כולן נראות פחות או יותר אותו דבר .
השנה, כמו בכל שנה, קיבלנו בהתרגשות את הקטלוגים של חנויות הצעצועים עם מגוון התחפושות. המגוון עצום, נפרש על פני מספר רב של עמודים, עצום. עד שמעמיקים ומסתכלים ביתר תשומת לב ומגלים שלמעשה יש מספר מצומצם של תחפושות, כשהעיקרית שבהן היא תחפושת של זונה. לא קוראים לה ככה, אבל בפועל, זה מה שקורה בשטח.
יש לה מספר ווריאציות, גם התמימות ביותר- פרפרית, נסיכה, נערת תותים ועוד. הבנות שלי לא הבינו את פשר המירמור שלי- הרי ברור שדבורה חייבת, פשוט חייבת גרבוני רשת וחולצת בטן, לא?
אני יודעת, אולי אני נשמעת פוריטנית מזדקנת, אבל אני לא. אין לי באמת איך להוכיח שאני לא, תצטרכו פשוט להאמין לי. אני לא.

 

כשהייתי בתיכון ובצבא צחקנו על זה שפורים הוא הזדמנות מצוינת להוציא את הפריחה שחבויה בכל אחת מאיתנו. בגילאים האלה זה הגיוני, אבל למה בגיל 8? למה בגיל 5? זה באמת מוגזם לצפות למצוא תחפושות מתוקות בחנויות? למה אנחנו דוחפים אותן בגילאים כל כך צעירים לחפש את הפרחה שחבויה בהן? זה לא היה בשנה שעברה,לא ראיתי את זה, אולי ככה בקטנה, אבל השנה זו אופנת התחפושות השלטת. כן, אפשר, עם הרבה מאמץ, למצוא גם תחפושות אחרות, אבל הרוב פשוט איומות. מצאתי את עצמי נאבקת בבתי המוקסמת מהשלל הזנותי, מוקסמת! היא מתפעלת ואני פוסלת, מרגישה כמו סבתא שלי שחשבה שיהודית רביץ נורא בוטה (וזה היה בתחילת שנות השמונים).
מה אני מפספסת?

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

29 תגובות

  1. אמיתי ונכון! נדמה כי עלינו, ההורים, מוטלת החובה להלחם בכ"כ הרבה דברים כי "זה הכל חינוך מהבית". ואני שואלת: לאן לאן אנו מדרדרים?

  2. לי לא אכפת שיחשבו שאני פוריטנית מזדקנת ..וואלה לכבוד הוא לי לעצור בגופי את פארסת התחפושות הפריחיות האלו

  3. גם אני הייתי בדיוק באותו מצב של הדיפת 2 בנות שהתלהבו מתחפושות זנותיות שלא קשורות למציאות ההתחלתית שלהם

  4. אם זה יום אחד בשנה אני חיה עם זה בשלום אבל כשזה גולש לביה"ס ולמסיבות פה מתחיל להרגיש לי שלא בנוח

    1. זה בכלל לא מפליא. כך בדיוק נראות הכוכבות בסדרות הילדים/הצגות/פסטיגלים למיניהם.. הבת שלך כנראה לא באמת רוצה להיראות פרחית- היא פשוט רוצה להידמות לכוכבת האהובה עליה..

להגיב על יונית טל לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות