כאן מעל הקבר אנחנו מבטיחים

ידענו שהמצב לא מזהיר, אבא, ידענו שהעתיד אינו צופן בחובו אידיליה משפחתית לאורך זמן. והדחקנו. רצינו אותך לעוד קצת.
נכון שזה נשמע אנוכי אבל היה קשה לנו להרים ידיים, לוותר לך, לוותר עליך.

אמא ביקשה שנכתוב משהו, אמא לא הייתה צריכה לבקש. כולנו חשבנו שצריך. כל כך רצינו לכתוב לך אבא, כך מקובל, ככה נהוג, בטקסים תמיד קוראים מן הכתוב.
עוד בהלווייה רצינו והיו מחשבות אלא שהן לא הגיעו לכלל משפט אחד שלם. הכאב היה גדול מכדי שנעלה אותו על הכתב אז ביקשנו מהילדים – מהנכדים שלך, והם מנקודת מבטם הצעירה העלו על הכתב את הכאב שלהם, את הגעגוע.

ועכשיו תורנו. וזה מאוד קשה.
אנחנו הילדים, אבא, היינו ריאליים יותר, תפסנו את המציאות כמו שהיא כי ראינו אותך בסבלך. אמא לא הרפתה לרגע וטיפלה בך במסירות ראוייה להערצה ובאמונה ש "במקום שיש רצון ישנה גם דרך".
הרופאים לא הסתירו, אנחנו קיווינו ואמא הדחיקה.

בנחישות בלתי נתפסת עטפה אותך באהבה עד שלעיתים גרמה לנו להרגיש רגשות אשם. שאולי אנחנו לא מספיק רוצים?
בחודשיים האחרונים היינו עדים לנסיגה המשמעותית בבריאותך, הלב נחלש, הרגליים לא נשאו בעומס, ועדיין האמנו שיהיה בסדר. גדולתו של הספק שהוא מאפשר לך שלא להתייאש לעולם.
בימיך האחרונים היינו מסביבך, כל אוהביך, גונבים זמן, לא מורידים את העיניים מהמוניטור, בודקים כל דקה, ערכים חיוניים של חמצן בדם, דופק ונשימות, כשעמוק בלב מרגישים שאתה מייחל להפסיק את הכאב.
ביום שלישי לפנות בוקר החזרת נשמתך לבורא.
והיום אבא, ביום השלושים לפטירתך, במעמד גילוי המצבה אנחנו כאן לבקש סליחה ממך שלא הצלחנו לעזור כמו שרצינו.
סליחה מאמא שאולי היינו קשוחים איתה אבל זה באמת בא ממקום של אהבה וחרדה, רצינו שבבוא הרגע היא תהיה חזקה, מוכנה.
היש דבר כזה???
אנו מנסים להתנחם בהעלאת זכרונות מן העבר. זוכרים אותך במיטבך, בבדיחותיך, בעומדך בבר מערבב קוקטיילים, וכן, מוזג כוסית גם לנכדים.
אבל הנה מגיעים להם החגים, ורק תגיד לנו אבא איך נעבור אותם בלעדיך, איך? אהה?
מי יפרש לנו מדוע אוכלים ביצים בפסח?
מי ירים את ראש הדג בראש השנה?
ואיך בדיוק אנחנו אמורים לקרוא את ההגדה בלעדיך?
אבא שלנו
אבא יקר שלנו
כאן מעל הקבר אנחנו מבטיחים לך לשמור על אמא בשבילך
בדיוק כמו שאתה בחייך, שמרת עליה בשבילנו.
כאן מעל הקבר אנחנו מבטיחים לך לשמור האחד על השני
ומבקשים ממך אבא שאתה תשמור על אמא, עלינו ועל הנכדים.
איינשטיין אמר פעם:
"אני רק רוצה לדעת מה אלוהים חושב, כל השאר זה פרטים קטנים"
עכשיו אתה יודע מה אלוהים חשב…
אולי הוא רצה שתפסיק לסבול,
אולי הוא רצה שסוף סוף תנוח,
אולי הוא רצה שלא יכאב לך יותר.
מה שבטוח זה שהוא לא ממש התרשם ממה שאנחנו חשבנו, רצינו.
כי אנחנו נשארנו עם געגוע מאוד מאוד כואב.
הייה שלום אבא
נוח על משכבך בגן עדן
אנחנו צורבים אותך בזכרונותינו החיים.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

30 תגובות

  1. אורנה.. הכתיבה שלך מרגשת ועוצמתית …את נוגעת בלב של כולנו..מחבקת אותך …

  2. תודה לכל המגיבים, משתפים, מזדהים.
    לדאבוננו כולנו "חווים" שכול במהלך חיינו. הזמן מרפא את הכאב הינו משפט ותו לא. עם הזמן אנו מתרגלים לחיות את החיים עם האובדן אבל "מרפא" אינה ההגדרה המדוייק.
    הגעגוע נשאר וישאר לעד אבל לפחות זכרונות הם סוג של פגישה.

  3. כמישהי שמאז גיל 14 לא הייתה בקשר עם אבא שלה וממש לא רוצה לדעת מה קורה איתו.. – אני יכולה רק להודות לך ששיתפת ולהזכיר לך שכמה טוב שהייתם איתו עד הרגעים האחרונים וליוויתם אותו בנאמנות

להגיב על קרן לוי לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות