Strict Standards: Redefining already defined constructor for class ESI_Options in /home/admin/domains/imashel.co.il/public_html/wp-content/plugins/easy-slide-in.old/lib/class_esi_options.php on line 9
כשאמא מרגישה כמו פח אנושי | אמא של

כשאמא מרגישה כמו פח אנושי

כחלק מהניקיון לקראת חג החירות רפרפתי על טורים קודמים שלי. כשקראתי את המילים שאני בעצמי כתבתי עלה בי מין עקצוץ של אי נעימות. הרגשתי כאילו אני כל הזמן מקטרת ומי שלא מכיר אותי עלול לחשוב שאני באמת איזה קוטרית עולמית (בניגוד למי שבאמת מכיר אותי ויודע בוודאות שאני קוטרית עולמית). אז ניסיתי לחשוב על דברים שמחים ומשמחים לקראת החג. אולי על איזו חולצה לבנה שקניתי לו לליל הסדר או איזה היגד שההיא אמרה כשעוד הייתה מדברת איתנו ולא רק עם החברות באמצעות הטכנולוגיה.
ניסיתי למצוא נקודות של אור בשני המופלאים הללו שצמחו לי ברחם והגיעו לגיל בו שכחו מי העלתה 40 קילו עד שנשמו בכוחות עצמם (כן, 40 קילו. לפני חודשיים סיימתי להשיל אותם) אבל הבקרים שלי כ"כ מעצבנים אז החלטתי לכתוב על זה. עזבו אותי מאווירת חג.
אני לא יודעת איך הילדים שלכם אבל לילדים שלי יש יכולת מופלאה להיזכר בדברים (חשובים על פי רוב) רק בשעות הבוקר.
דוגמאות?בבקשה.
"אמא, שכחתי. בעצם כן יש לי שיעורים להיום".
"אמא, שכחתי. הבטחתי למורה שתביאי היום עוגה לשעת חינוך". (מה זה בכלל שעת חינוך ולמה אי אפשר לחנך אותם בלי עוגה?)
"לא אמרתי לך כבר שאני שונא גבינה צהובה בכריך"?
"אני צריכה 100 ₪ להיום לסמינר כיתתי".
ודווקא בימים בהם לא תכננתי להכין ארוחת צהריים כי יש לי עבודה (או סתם קבעתי עם חברה לקפה או שקר כלשהו אחר) הוא אומר:
"אמא, היום באים אליי כמה חברים אחרי בית הספר. יש לנו עבודה להגיש".
או משפט המחץ ששיך על פי רוב לה:
"שכחתי להגיד לך אתמול, יש לנו סיור היום ואני צריכה 3 בקבוקים של ליטר וחצי כל אחד".

לפני שתשפטו אותי ותצקצקו לכם משהו כמו: אופ, איזו קטנונית הענבר הזו.. אני מבקשת לציין כי בכל בוקר נאמר משפט אחר. זה לא פעם בכמה שבועות. לא. כל בוקר מישהו מהם נזכר במשהו שהוא או היא שכחו להגיד אמש למרות ששאלתי עשרות פעמים שאלות קונקרטיות כגון: "גבינה צהובה זה בסדר? את צריכה משהו מהסופר? יש לך עבודות להגיש?" תמיד התשובה שלילית. "לא". הם אומרים לי. "לא צריך וכן, אני אוהב גבינה צהובה".
לא רוצה לכעוס עליהם אבל כשהוא הולך לישון מאוחר עם הבטחה (כולל שבועה באלוהים למרות שזה אסור, שמחר הוא יתעורר בזמן) ואז כשמגיע הזמן הוא קם ואומר "אמא, בעצם אני לא מרגיש טוב".
או "אני צריך כסף לרב קו. שלשום (!!!) היה לי הניקוב האחרון".
או "אמא, שכחתי להגיד שהיום יש שיחות עם המחנכת ואמרתי לה שאת יכולה להגיע בשעה 12:30"
וגולת הכותרת:
"אבא אמר לך שאמרתי לו אתמול שאני צריכה שתיקחי אותי ואת מאיה ואת עדי ואת ליאור לקניון בצהריים?"
לרוב, במיוחד אחרי הפוסט האחרון, אני מקבלת את הדברים באהבה ובהבנה. אני מתרככת עם השנים ומבינה שהם קטנטנים עדיין אבל לפעמים.. לפעמים אני יוצאת מדעתי ומתחילה לדבר בקול רם (האמת שאני צועקת אבל לא נעים).
"איך שכחת שיש לך שיעורים? איך??הרי שאלתי אותך אתמול ארבע (!!) פעמים על השיעורים". (הסבר לכאלו שלא צועקות- ככל שיש יותר סימני קריאה או סימני שאלה כך עולה הטון והווריד מתנפח)
אותו כנ"ל לגבי הכריכים (והאמת היא שאצלנו בבית בכלל אומרים סנדוויצ'ים אם אני כבר ברגע של כנות) "אתם לא יכולים להגיד לי במשך היום שאתם לא אוהבים גבינה צהובה??"
"ומה זה אמרתי לאבא???"
"זה חדש לכם שהוא לא זוכר כלום חוץ משמות של שחקני כדורגל כולל כמה כל אחד מהם הבקיע מאז ועד עולם???!!"
בחיי אלוהים! (את זה אני כבר ממלמלת לעצמי)
ואז הם יוצאים לבתי החינוך.
ואני נשארת בבית עם שני כריכים מיותמים ורשימת מטלות דחופה כי הם שכחו להגיד מראש.

אני מנסה לעשות סדר ולהיכנס לפרופורציות נכונות ומקובלות. לפעמים זה מצליח ולפעמים אני מרגישה שאני סוג של פח אנושי של דיירי הבית.
פח אליו זורקים את כל הטענות ההערות והדברים ששכחו וסביר להניח ישכחו מחר שוב.
בחיי שאוהבת אותם.
בחיי שאגן עליהם כל עוד אני נושמת.
בחיי שאלך לאן שיגידו ואעשה מה שיעשה להם טוב.
בחיי שמשתדלת לא לכעוס ולא לבקר.
משתדלת לתת להם חופש מחשבתי.
משתדלת לסדר את היום שלי לפי החוגים שלהם.
משתדלת לבשל מה שהם אוהבים ולקנות את המתוקים שהם מבקשים.
משתדלת שיהיה להם נקי ונעים. מסדרת בלי לקטר. מתרוצצת בלי לקשקש.
בחיי שישנה פחות שעות רק מהמחשבות על איפה עוד אני צריכה להשתפר.
ולפעמים אין לי כוח יותר.
לפעמים בא לי שהם יקומו לבד ויכינו לבד וינקבו לבד ויקנו לבד ויסתדרו לבד ויזכרו לבד.
ואז אני קולטת שאוטוטו הם באמת יעשו את הכול לבד.
ויהיה לי ריק ועצוב.
ואני אתגעגע לדברים הקטנים האלה שהייתי עושה בשבילם.
אז עזבו. תשכחו כל מה שאמרתי. בדיוק כמו שהם ישכחו משהו ממש חשוב שהיו אמורים להגיד לי היום, ובטח יגידו מחר על הבוקר.

אודות ענבר דותן

אמא לשניים. נשואה לאחד. הגישה תכנית רדיו מצליחה. פוטרה. הפכה להיות אלופת השניצלים. לפעמים מתעצבנת. לפעמים לא. אוהבת מוזיקה ולחלום בהקיץ. לפעמים מתעוררת בבוקר עם תחושה שהיום תוכל לכבוש את העולם, לרוב מתעוררת בבוקר ומגלה שהעצמות זה לא מה שהיה. שתי חברות טובות, 1900 חברים בפייסבוק. , בת 42 וחצי וכן, כבר רואים עליה. מעשנת. יודעת שזה לא בריא. אולי יום אחד תעיז לנסות להפסיק. אוהבת את מדינת ישראל, את עצמה, קצת פחות

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

15 תגובות

  1. מיכאלה
    אוי,אוי,אוי!!!!,אני ואני ואני...,די כבר להתבכיין!!!הילדים שלך לא מתבאסים כל פעם ממה שאת כותבת עליהם?!

    אוי,אוי,אוי!!!!,אני ואני ואני…,די כבר להתבכיין!!!הילדים שלך לא מתבאסים כל פעם ממה שאת כותבת עליהם?!

  2. עמית
    אדירה! פשוט אימא אדירה! :)

    אדירה! פשוט אימא אדירה! :)

  3. הילה פינקוביץ
    הילדים שלך זכו

    הילדים שלך זכו

  4. עדיה איציק
    את נשמעת לי אחלה אחלה אמא

    את נשמעת לי אחלה אחלה אמא

  5. רמית דנון
    טוב שאת מוציאה קיטורים

    טוב שאת מוציאה קיטורים

  6. זיוה הרשקוביץ
    ענבר,ניסחת אותי ברגש. כל מילה נכונה, ואפילו הזלתי דמעה (ככה אני בחגי האביב)

    ענבר,ניסחת אותי ברגש. כל מילה נכונה, ואפילו הזלתי דמעה (ככה אני בחגי האביב)

  7. עירית פניקובסקי
    מהכתבות היותר מדוייקות שכתבתי

    מהכתבות היותר מדוייקות שכתבתי

  8. ויקי טל אל
    אמן! :)

    אמן! :)

  9. שפרה אור
    קצת מריר לא?

    קצת מריר לא?

  10. מושית רום
    סדר יום לפי חוגים זה כתוב בתורה לדעתי ואת כותבת את עצמך נפלא

    סדר יום לפי חוגים זה כתוב בתורה לדעתי ואת כותבת את עצמך נפלא

  11. קארן אלון
    חשבתי שזה רק הסיפור של משפחת אלון. אבל שמחה להצטרף לנבחרת "הרגע האחרון"

    חשבתי שזה רק הסיפור של משפחת אלון. אבל שמחה להצטרף לנבחרת "הרגע האחרון"

  12. דידי רותם
    וואוווווו של תמונות

    וואוווווו של תמונות

  13. שירי אור
    קוראת כל טור וטור שלך והתחושה היא של אמא עם מגוון זוויות. יש פער מסקרן בין הטור על האגרוף בבטן…

    קוראת כל טור וטור שלך והתחושה היא של אמא עם מגוון זוויות. יש פער מסקרן בין הטור על האגרוף בבטן לעומת זה הנוכחי. אוהבת לקרוא אותך

  14. ורדה כהן
    כמה נכון ככה מצחיק (או שעצוב)

    כמה נכון ככה מצחיק (או שעצוב)

  15. עינת דר
    וואוו שאת מצחיקה

    וואוו שאת מצחיקה

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק