בסוף את כמו אמא שלך

לעיתים אני תוהה עד כמה הנוסטלגיה יכול לאחוז בי. אני חושבת שמאז שאני אמא זה חזק יותר מתמיד. הרגע הזה בו אני מבצעת פעולה כלשהי עם ילדי ופלאשבק מהיר וחד זורק אותי לילדות.
זה מגיע בפעולות השגרתיות והאוטומטיות של היום, כשאני מכסה את הקטנים ונושקת ללילה טוב, כשאני מלבישה להם את הסוו'צר בחורף ואנחנו מצחקקים בעודנו מושכים את השרוול של הגופיה הלבנה שברח לנו פנימה, כשאני גורבת להם גרביים, כשאני מכינה להם ספל חלב חם, כשאני מבשלת ועורכת שולחן, כשאני מלטפת את פניהם עם יד אוהבת כשסתם בא להם להזרק עליי ולהתקרב.
אני יכולה להישבע שאני יכולה לראות ולהרגיש את אמא שלי מטפלת בנו. אני מצליחה לראות עד הפרטים הקטנים ביותר שיש, נזכרת באימי מתרוצצת בארוחת הערב כשארבעה ילדים סביב השולחן מחכים בקוצר רוח למעדניה המופלאים, מתכופפת במקלחת ומשפשפת לנו חזק את הבירכיים, גורבת לנו גרביים, מסרקת אותנו, דורשת שנכין שיעורים, כשהיא ואבא מרכיבים אותנו על האפניים לים, כשהיא היתה פורשת לנו שמיכת קיץ על הדשא ומכינה קערות של אבטיחים, פירות וספרים לאחה"צ של כיף.
אני מוצאת את עצמי שלא במודע מחקה את אמא. על כל צדדיה הטובים. גם כשאני כועסת אני כועסת כמוה. ככל ששיחותינו מתקרבות אני מבינה כמה אני דומה לה. הדרך שלי מאד דומה לשלה. עם כמה הסתייגויות ופיתוחים של שנות האלפיים אבל הבסיס הוא אותו בסיס. כאילו היא הזריקה לי את הגנים שלה באופן ישיר במזרק פרטי וסודי.
שחזור הילדות דרך הילדות של ילדיי זו חוויה מדהימה. אני ממש מצליחה לחוות רגעים, תחושות, ריחות, אווירות באמצעותם.

לא מזמן, היינו אצל סבא וסבתא והחלטתי לקחת את הילדים שלי לטיול רגלי סביב השכונה בה גדלתי. עשינו מסלול קצר מהבית, דרך שבילי הרחוב, בית הכנסת, גן השעשועים, עד הגענו לגן שלי ושל אחי- "גן שחף", נשענתי על הגדר בעודי מספרת להם חוויות מהמקום הזה, התרגשתי! בחיי שהתרגשתי! פרט לכמה נדנדות שהתחדשו ומגלשות (שבטח שאלה שהיו שלנו לא עוברות את התקנים של היום), לא השתנה הרבה. ארגז החול באותו המקום, פינת הריכוז עם הכסאות באותו המקום. השביל שמוביל אל הכניסה, הגדר, המעקות, הכל נישאר אותו הדבר. אפילו השם "גן שחף". מה שכן השתנה תואר על ידי בתנועה נמרצת "כאן היה פיל", וכמה צעדים משם "כאן היינו משחקות בבובות", "כאן היינו עורכים פיקניקים"..
מצאתי את עצמי מתרפקת על הגדר עם עיניים בורקות, ילדיי לצידי, צמאים לסיפורים שלי, מביטים בי ואז שוב אל הגן וחוזר חלילה, כאילו מתארים בדמיונם את המילים שיוצאות מפי. אפילו סיפרתי את המקרה בו ערכתי תחרות ריצה עם החבר שכן שלי ונחתכתי ברגל עד שפינו אותי למיון, בעוד אחי הקטן ממני בשנה וחצי מתייפח על הגדר ורץ להביא לי גליל נייר טואלט לעצור את הדימום. "מה? באמת אמא? רצת יחפה? ניחתכת כי רצת יחפה! למה לא הקשבת לאמא שלך?"

במקרה או שלא, כשהקטנה שלי כועסת עליי ורוצה להעביר אליי בתקיפות את תחושותיה היא אומרת לי "אני אגיד אותך! אני אגיד אותך לאמא שלך! " אני מחייכת ומחבקת אותה כשהיא אומרת לי את זה.

כן ילדה שלי, גם לאמא שלך יש רגעים שהיא רוצה את החיבוק של אמא שלה, גם היא זקוקה לה, גם היא מתייעצת איתה עד היום בכל נושא, לפעמים בורחת אליה כדי לשים ראש על ברכיה ושוכחת מכל העולם, ושם היא מרגישה הכי נעים והכי בטוח, היא עטופה במגן האימהי שלה.
אמא שלך היא לא מלכת העולם כמו שאת חושבת, כזו שיודעת הכל, כזו שמבינה בהכל, כזו שיודעת הכי טוב לעזור לך ובלי סוף תומכת ומחבקת ואוהבת..,כשאת הולכת לישון בסוף היום אמא שלך משוחחת עם אמא שלה, הגורו שלה שנותן לה כוחות להמשיך. כן, מעליה יש מאסטרית, חזקה, אישה, סבלנית, כנה ואמיתית, מלאה בנסיון וחוכמת חיים, והיא, המלכה הזו, היא זו שלימדה את אמא שלך להיות אמא שלך.

אודות אופירה שושן

נשואה למיכאל, אם לעילאי ונועה. מנהלת מחלקת ניו-מדיה בחברת פרסום. בעלת תואר באדריכלות ועיצוב, סיימה בהצטיינות לימודי מולטימדיה ותקשורת חזותית. אוהבת עד כלות את העבודה שלה. בילדותה יצרה לעצמה בועה פרטית משל עצמה ומתחזקת אותה עד היום. צלילי גיטרה וסקסופון מפילים לה את הלב. כתיבה טובה מרסקת לה את החושים. אוהבת להביע ובעוצמה - או לא כלום. אוהבת להתרגש. אוהבת לאהוב. בוכה מאושר כשהילדים שלה מחייכים. אינטואיטיבית בכל רמ"ח איבריה. מציאותית אבל מעדיפה את עולם הדמיון. רצה אחרי הזמן ואף פעם אין לה זמן לטלוויזיה. הופכת דברים קטנים לגדולים. מכורה לשנ"צ של יום שישי. נהנית מרעיונות שמגיעים בלילה ללא הודעה מוקדמת ואת ההשראה היא מוצאת בדברים הקטנים והלא צפויים. נולדה כדי ליצור

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

32 תגובות

  1. הדס
    לפעמים, כשאני רוצה ללמוד על עצמי, אני מסתכלת על אמא שלי, כי אני יודעת שאני דומה לה. ואני גאה…

    לפעמים, כשאני רוצה ללמוד על עצמי, אני מסתכלת על אמא שלי, כי אני יודעת שאני דומה לה. ואני גאה להיות דומה לה

  2. ליליאן
    נכון ,אמא שלי משתקפת מתוכי,אני לא ממש אוהבת להיות דומה לה, יש דברים שאני פתאום חרדה לדמיון בינינו, ויש דברים…

    נכון ,אמא שלי משתקפת מתוכי,אני לא ממש אוהבת להיות דומה לה, יש דברים שאני פתאום חרדה לדמיון בינינו, ויש דברים שאני מעריצה בה ורוצה בדימיון , אבל אז אני שוקלת ומחליטה שאני עכשיו אני כמעט בת 40 ויש בי הכוח שהיה בה ,רק בא לי לנתב אותו אחרת, היא שרדה הרבה מלחמות בדרך אבל גם אני,היא גידלה ילדים ובעל והורים , והיא עשתה את זה בסדר , ואני רוצה לעשות את זה באהבה, בחמלה ובכבוד, ואת זה לא למדתי ממנה , את זה למדתי בגללה…..

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    הרגשתי את התרגשות ילדייך המחכים לעוד סיפור ולעוד מעשייה מימי הנוסטלגיה ה"נשכחים" אך הכל כך נמצאים, בלבך, באהבתך! שולח לך…

    הרגשתי את התרגשות ילדייך המחכים לעוד סיפור ולעוד מעשייה מימי הנוסטלגיה ה"נשכחים" אך הכל כך נמצאים, בלבך, באהבתך! שולח לך את אהבתי ! יישר כוח והמשיכי לכתוב, יום אחד הספר עוד יתפרסם בטייטל: " סיפוריה של אמא נוסטלגית". :) אני רק מחכה למכור אותו :)

  4. כרמית ברגר
    נושא כזה מוכר

    נושא כזה מוכר

  5. סלעית
    כמה שאמרתי תמיד שאני לעולם לעולם לא אהיה כמוה ולא אתנהג כמוה וכמה ששמתי לב תמיד רק לטעויות שלה ,…

    כמה שאמרתי תמיד שאני לעולם לעולם לא אהיה כמוה ולא אתנהג כמוה וכמה ששמתי לב תמיד רק לטעויות שלה , בסוף אני מחקה אותה ורק מחפשת איך להיות דומה לה

  6. רוזי
    יפה כתבת

    יפה כתבת

  7. מיטל ח.
    במקרה שלי אין לי סיבה לרצות להיות דומה לאמא שלי

    במקרה שלי אין לי סיבה לרצות להיות דומה לאמא שלי

  8. נוגה וייס
    אין כמו חיבוק של אמא, התמיכה שלה, המגן הזה שיש לה בילט אין. אין כמו החיבוק והנסיון של אמא. את…

    אין כמו חיבוק של אמא, התמיכה שלה, המגן הזה שיש לה בילט אין. אין כמו החיבוק והנסיון של אמא. את הכיי צודקת

  9. לי עקיבא-שרוני
    אני אגיד אותך לאמא שלי זה מעולה!!!!! צחקתי בקול רם

    אני אגיד אותך לאמא שלי זה מעולה!!!!! צחקתי בקול רם

  10. אורטל מטלון
    כאחת שאיבדה את אמא שלה לפני 6 שנים ועדיין לא התאוששה מזה לחלוטין, אני יכולה רק להנות מהכתיבה ולהזכיר שאין…

    כאחת שאיבדה את אמא שלה לפני 6 שנים ועדיין לא התאוששה מזה לחלוטין, אני יכולה רק להנות מהכתיבה ולהזכיר שאין אין כמו אמא )):

  11. מירית טולדנו
    כתיבה מרגשת ונעימה

    כתיבה מרגשת ונעימה

  12. נינה וינשטיין
    חחחח אני אגיד אותך לאמא שלי זה ענקק מגניב

    חחחח אני אגיד אותך לאמא שלי זה ענקק מגניב

  13. קרנית דרעי
    אין כמו אמא בעולם!! והכי מרגש להרגיש שאנחנו מזכירות אותה

    אין כמו אמא בעולם!! והכי מרגש להרגיש שאנחנו מזכירות אותה

  14. ריקי אמיר-קופרמינץ
    נוסטלגיה זה תמיד כייף עבורי

    נוסטלגיה זה תמיד כייף עבורי

  15. ניקול רוזנשטיין
    כתוב כל כך מקסים. אהבתי

    כתוב כל כך מקסים. אהבתי

  16. רותי מלמד-חזות
    אם יש משהו שאני בורחת ממנו כמו מאש , זה מליהיות דומה לאמא שלי

    אם יש משהו שאני בורחת ממנו כמו מאש , זה מליהיות דומה לאמא שלי

  17. נורית שטיינברג
    כתוב יפה

    כתוב יפה

  18. נעמה ווגנר
    אני שונאת שונאת להיות דומה לאמא שלי

    אני שונאת שונאת להיות דומה לאמא שלי

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)
      נעמה, לא נראה לי שאפשר לברוח מזה באמת, החלק הטוב יותר הוא לקבל את הצצדים האלה שמופיעים שקשורים באמא, הרי…

      נעמה, לא נראה לי שאפשר לברוח מזה באמת, החלק הטוב יותר הוא לקבל את הצצדים האלה שמופיעים שקשורים באמא, הרי היא רק מראה וטו לו למה שקורה בתוכך.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק