לאמא נמאס. היא צריכה קצת לנשום

מה לומר לכן? הפעם אני היא זו שלא רוצה!
גם לי מגיע לא לרצות לפעמים והיום הזה הגיע במלוא כוחו: לא רוצה ללטף לפני השינה, לא רוצה לבדוק שיעורי בית, לא רוצה לעשות כביסות שלוש פעמים ביום (אבל מי סופר?), לא רוצה לבשל, לא רוצה להלביש, לא רוצה לרחוץ, לא רוצה לישון על הצד עד שאני כמעט נופלת מהמיטה, לא רוצה להתחנן בפני ילדה בת שלוש שתעשה קקי בשירותים ויש לי עוד רשימה ארוכה כזו של משימות שאני פשוט לא רוצה לבצע אותן.
לאחר עשור המלווה בשלושה הריונות, לידות בניתוחים קיסריים וגידול שלוש בנות לתפארת אני מרשה לעצמי לומר לכן שאני לא רוצה לתפעל את כל האופרציה הזו.
אז כן, נמאס לי ואני רוצה קצת אוויר לנשימה. גם לי מותר להתפרק מידי פעם, בתנאי שלמחרת אני אוספת את הרסיסים שלי מהרצפה ומחברת אותם מחדש, כמו שברי כד חרס מהעת העתיקה שהדביקו אותו בדבק ייחודי אבל מה אפשר לעשות רואים את הסדקים ואם הכד הזה ייפול הוא יישבר שוב לאותם רסיסים של ממש ואולי אפילו לרסיסים קטנים יותר ואז כבר יהיה קצת יותר קשה לחבר אותו לאותה הצורה בדיוק.
אז היום אני מרגישה כמו כד קטן שצריך שיקרה לו איזה נס כדי שהוא יתמלא באנרגיות לפחות לשמונה ימים, ואחרי שמונה ימים אולי הוא ייסדק עוד קצת עד שידביקו אותו בחזרה.

אז אם אתן שואלות מה קרה דווקא היום שככה הכד התרוקן ונשבר, התשובה אינה ברורה ומדויקת עד כדי כך ; היא מורכבת מעשור של נתינה, הכלה, התמודדויות עם הבעיות שכולנו מכירים וכשהכד מתרוקן לאט לאט צריך למלא אותו מחדש בשמן זך וטהור כדי שיוכל לתפקד במלוא הדרו. אז הגעתי ליום בו אני רוצה יותר ממה שאני אוהבת וקצת פחות מהשאר.
אני מוצאת את עצמי מטעינה את כוחותיי מחדש באי אילו פעילויות חדשות ומרעננות.
כל אחת מאיתנו יודעת שיש לה דבר אחד או שניים שממלאים אותה, מטעינים אותה ומעלים חיוך על שפתיה וכשההרגשה הזו מגיעה אנחנו נזכרות שיש לנו חיים נוספים מעבר לטיפול המסור בצאצאים שלנו ואתן יודעות מה? אני אפילו רוצה את החיים שלי קצת בחזרה.
אם פתחתי את הפוסט במה אני לא רוצה לעשות היום, אז אני רוצה לסיים אותו במה אני כן רוצה לעשות היום ולהלן הרשימה שנראית על פניו קצת בדיונית אבל תודו שהיא מעלה חיוך וממלאת את הכד לפחות לעוד כמה ימים ; אני רוצה לקום יקיצה טבעית כשאני מתפרשת על כל המיטה מבלי שאף אחד ידחוף אותי, יזיז אותי או ירצה ממני משהו, אני רוצה לאכול בנחת ארוחת בוקר הכי פשוטה שיש העיקר שלא יפריעו לי ולא אצטרך לקום כל שנייה להביא מים, אני רוצה לקרוא עיתון אמיתי, לא במייל, לא באייפד. עיתון כזה שמחזיקים אותו ביד ונשאר קצת שחור על כפות הידיים, אני רוצה ללכת לשירותים מבלי שיפתחו לי את הדלת, אני רוצה להתקלח ולשיר כשהמים זורמים עלי, אני רוצה לנעול נעלי ספורט ולצאת לטיול בטבע מבלי לסחוב את כל הבית על הכתפיים שלי, אני רוצה להסתובב בנחת ולא למהר לשום גן שנסגר עוד כמה דקות ובסופו של יום אני רוצה לבוא הביתה ולחבק את הבנות שלי כי התגעגעתי אליהן והטענתי את הכד לעוד שבוע אינטנסיבי.

אודות לילך קרן גרופר

בת 40, אמא לסהר (11), שוהם (8) ואופק (5), נשואה למוטי. ready, steady, go- פרויקט אישי-נשי, אשר נולד מתוך החוויה הפרטית שלי כאישה, אמא, בת זוג ועובדת בארגון.. למעשה ממש כמו כולנו כמעט. ועוד משהו קטן: כלום לא מובן מאליו

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

19 תגובות

  1. שני דיכטר
    לילך!!! ידעתי שזו את עוד לפני שראיתי מי כתבה את הפוסט (התחנונים לקקי הסגירו...). את מלכה! תהני מכל רגע!!! מתה…

    לילך!!! ידעתי שזו את עוד לפני שראיתי מי כתבה את הפוסט (התחנונים לקקי הסגירו…). את מלכה! תהני מכל רגע!!! מתה עלייך

  2. אווה ב.
    אנחנו חייבות לשמור תמיד על איזון ועל פרופורציות

    אנחנו חייבות לשמור תמיד על איזון ועל פרופורציות

  3. עדי בציר-חדיד
    תפסת אותי ישר בנקיפות מצפון

    תפסת אותי ישר בנקיפות מצפון

  4. איטל גרוסמן
    מכירה את המצב הזה !! במקרה "יצאתי" מאחד כזה אתמול ((:

    מכירה את המצב הזה !! במקרה "יצאתי" מאחד כזה אתמול ((:

  5. גאיה שביב-שוורץ
    ביג ביג לייק להזדהות עמוקה

    ביג ביג לייק להזדהות עמוקה

  6. סמדר גזית
    לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. איזה יופי זה כתוב

    לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. איזה יופי זה כתוב

  7. אסתי ירון-מנשה
    כמה כנות! יפה כל הכבוד

    כמה כנות! יפה כל הכבוד

  8. מוריאל יפרח
    אף פעם לא ימאס לי ותודה תודה לאל שיש לי בשביל מי להתאמץ ועבור מי להתיעייף

    אף פעם לא ימאס לי ותודה תודה לאל שיש לי בשביל מי להתאמץ ועבור מי להתיעייף

  9. ברית לוי
    אני עם בת אחת ובן אחד ובלי קיסריים, אלא 2 לידות רגילות, ומצטרפת אליך מכל הלב!!

    אני עם בת אחת ובן אחד ובלי קיסריים, אלא 2 לידות רגילות, ומצטרפת אליך מכל הלב!!

  10. דיקלה אדרעי
    אסור להגיד את זה בקול רם. אני בחיים שלי לא אמרתי את זה בקול רם.. רק אומרת תודהההההה על מה…

    אסור להגיד את זה בקול רם. אני בחיים שלי לא אמרתי את זה בקול רם.. רק אומרת תודהההההה על מה שיש לי

  11. קרן
    כל כך מזדהה איתך שעוד לא החלטתי אם כואב בלב או מצחיק. כתבת כל כך יפה, מילה במילה את מה…

    כל כך מזדהה איתך שעוד לא החלטתי אם כואב בלב או מצחיק. כתבת כל כך יפה, מילה במילה את מה שאני מרגישה! אבל השורה האחרונה שלך מסכמת יפה את הכל :)

  12. דנה גיל
    אנחנו לפעמי שוכחות שהרבה לפני שהיינו אמא היינו נשים. ואולי זה הרצון או הצורך שלנו לעצור לפעמים את המירוץ

    אנחנו לפעמי שוכחות שהרבה לפני שהיינו אמא היינו נשים. ואולי זה הרצון או הצורך שלנו לעצור לפעמים את המירוץ

  13. גליה לב
    אהבתי את האומץ לצעוק את זה

    אהבתי את האומץ לצעוק את זה

  14. בתיה לוי
    כד שבור - חזק!!

    כד שבור – חזק!!

  15. יעל גדרון
    אהבתי ומסכימה

    אהבתי ומסכימה

  16. ורד אליאב
    אני לא במקום הזה. מודה על כל רגע אבל אולי זה כי עברתי טיפולים עד שהילדים שלי באו. לא…

    אני לא במקום הזה. מודה על כל רגע אבל אולי זה כי עברתי טיפולים עד שהילדים שלי באו.
    לא לוקחת את זה כמובן מאליו

    • שרית
      גם אני כמוך.אחריי שנים של טיפולים. תאומים פגועים עם שיתוק מוחין.הייתי מתה רק שיקראו אמא פעם אחת. אל…

      גם אני כמוך.אחריי שנים של טיפולים.
      תאומים פגועים עם שיתוק מוחין.הייתי מתה רק שיקראו אמא פעם אחת.
      אל תקחו את ילדכם כדבר ברור מאליו…..

  17. הדר מנור
    אמן!

    אמן!

  18. גילה דרור
    מותר לך. מותר לכולנו להגיד לפעמים"נמאס לי"

    מותר לך. מותר לכולנו להגיד לפעמים"נמאס לי"

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק