והילד הזה הוא בכיין

בפעם הראשונה שנסיעה קצרה עם תינוק אילצה אותי לעצור 7 פעמים בדרך כדי להרגיע אותו באמצעות הנקה, שירים, חיבוק מוצץ ותחנונים, פיתחתי חרדה קלה. בכל פעם שרציתי לנסוע עם האוצר, איבדתי עוד קצת מהבטחון ו“פשוט לשים אותו באוטו ולנסוע” כבר לא היה כל כך פשוט.

התמודדות עם בכי הופכת להיות שגרת חיים על אף שאנחנו עושות כמעט הכל כדי שלא יבכו. מי רוצה לאכזב ילד שכל מה שהוא רוצה זה לפתוח את מגירת התבלינים להשליך את הפפריקה על הרצפה ולמרוח אותה בידיים הקטנות על כל דבר שבסביבה?

סוגי הבכי השונים ניתנים לזיהוי די בקלות על ידי אם השנה שאני. יש את הבכי הרגיל, של כאב מהול בעלבון, שאחרי פחות מדקה ממנו, ניתן להמשיך שיחה עם חברה, הבכיין בוחר בהתנתקות מספינת האם וחוזר למקום הפשע עם ערכת זיהוי פלילי או ניגש לזירה אחרת.

אם השנה

יש את הבכי המופלץ הכולל כישורי משחק מתקדמים: סלפסטיק, אובראקטינג ותסריטים לא אמינים נוסח “הוא זרק עלי את הספה בכוונה, אמא.” התוצאה היא ארשת פנים משועממת. כשבעצם מה שאני רוצה לעשות זה לחזור אחורה בזמן ולצלם דברים כאלה לyoutube.

ויש את הבכי שלא שומעים. כשאני שומטת את הטלפון מידי כשאני שומעת חבטה, מלווה בחרדה את הנשימה העצורה הארוכה להחריד מתחננת שינשום ויירגע. השקט הטעון מסתיים בצווחה ארוכה ומקפיאה, שאחריו צריך קרח, פינוק, או ביקור אצל אחות או רופא.

מהצליל הראשון של הסימפוניה אני יודעת אם לרוץ כמו פסיכית אחוזת אמוק להרים ולעטוף או להמשיך לנשנש את הפיתה עם השוקולד שהוא לא סיים ולחכות שהוא יבוא אלי כדי שאגיד לו שאפשר להמשיך לשחק.

למדתי לדבר אליו בהגיון במרווח הקטן שנוצר בנשימה שבין צרחה לצרחה, מיומנות שנרכשה בשנים של התמודדות עם בכי מכל הסוגים. כשאני מתאפקת לא לומר “די כבר! די כבר לבכות. לא קרה כלום. כלום! התפוצץ הבלון? בגלל זה בוכים?״

ויש עוד סוגים של בכי, אבל לי יש רק בנים, ואני די בטוחה שלבנות יש מגוון יותר גדול.

עבורי ,כאמא, הכי גרוע זה החשש מהבכי. פיתחתי מדדים משוקללים שלוקחים בחשבון את רמת העייפות, כמה זמן עבר עד שנרדם והאם הוא כבר מזיל ריר על החולצה, כדי להימנע מלהפעיל תגובת שרשרת שבסופה יהיה בכי והוא לא יישן.

ברגע שהוא נרדם על הכתף למשל, חששתי שאם אנסה לשים אותו במיטה הוא יתעורר ויצרח עלי.

חששתי לשים אותו חצי ער במיטה שלא יצעק ואז הוא כבר לא יישן, נמנעתי מלזוז בכיסא ליד המיטה שלו שלא יחשוב שאני קמה ואז יצעק עלי, אסרתי על עצמי לשבת כשהוא הבהיר שרוצה שאסתובב איתו בידיים והפעיל את מד הגובה ומד המהירות, התלבטתי אם להעביר אותו מהעגלה למיטה, מהאוטו לעגלה, מלהכניס אותו לאוטו, אם לנסוע איתו ברכב של חברה כי בפעם הקודמת הוא סרב להיכנס לאוטו שלה.

כשהרגשתי שאני חוששת מהתגובה של הרודן שלי, לימדתי את עצמי לקבל החלטה ולפעול עד להשלמת המשימה. למשל אם המשימה היא להעביר אותו למיטה, אז ההוראות הן:

לנשום עמוק.

לבצע באסרטיביות אגבית, ולא להסתכל למטה, כדי שלא אפול.

גם אם יבכה לא להניד עפעף, להמשיך בשלי.

להתעלם מהבכי.

זה לא שחטפו לו את הדובי שהוא לא אוהב או משהו…

“זה לא יעבור לי אף פעם”

הטכניקה הזו עבדה לי לא רע ומנעה מהיללן להכניס איזו מחאה לתוך שניה של היסוס שלי. זה לא מנע מאף אחד מילדי לבכות בגלל הרבה דברים טיפשיים כמו חרקים מעופפים, כלב נובח, משהו שנפל, משהו שנשבר, משהו שלא נפתח, מישהו שנשם לעברו או הסתכל עליו או קרא לו מצחיקוני.

כשהבכיין גדל קצת היה אומר מתוך הבכי: “זה לא יעבור לי אף פעם”.

הוא טעה כמובן. אבל הוא גם המשיך לבכות מכל שטות עוד הרבה הרבה זמן.

אודות כתבת מערכת

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 900,000 גולשות בכל חודש ומועדון חברות עם מעל ל 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות גם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

8 תגובות

  1. עדי נחשוני
    התחברתי ואהבתי מאוד!! את הכתיבה, את הכנות, את ההוראות, את התיאורים.. שאפו!

    התחברתי ואהבתי מאוד!! את הכתיבה, את הכנות, את ההוראות, את התיאורים.. שאפו!

    • תודה עדי מקסימה, התגובה שלך משמחת אותי מאוד (:

      תודה עדי מקסימה,
      התגובה שלך משמחת אותי מאוד (:

  2. יערית
    איך את יודעת מה עובר עליי? איך את יודעת על מה אני חושבת? זה מדהים! כאילו כתבת בדיוק את…

    איך את יודעת מה עובר עליי? איך את יודעת על מה אני חושבת?
    זה מדהים! כאילו כתבת בדיוק את מה שאני עוברת ביומיום ומה שעובר לי בראש! תודה תודה על הכישרון הזה שלך

    • יערית, תודה לך על התגובית המהממת. שמחה לגלות שאני כותבת את מה שאת חושבת. שנים חשבתי שאני הפסיכית…

      יערית, תודה לך על התגובית המהממת.
      שמחה לגלות שאני כותבת את מה שאת חושבת. שנים חשבתי שאני הפסיכית היחידה בעיר.

  3. מיכל שילון
    יש את הבכי המפחיד הזה שעוצר את הנשימה. אבל אני תמיד הרגשתי שזו מניפולציה. מזי אהבתי את המאמר שלך.

    יש את הבכי המפחיד הזה שעוצר את הנשימה. אבל אני תמיד הרגשתי שזו מניפולציה. מזי אהבתי את המאמר שלך.

    • שמחה שאהבת את מה שכתבתי, מיכל. מניחה שלא תמיד זה מניפולציה הבכי אחרי עצירת נשימה... אלא אם הם…

      שמחה שאהבת את מה שכתבתי, מיכל.
      מניחה שלא תמיד זה מניפולציה הבכי אחרי עצירת נשימה… אלא אם הם שחקנים ממש טובים.

  4. ענת בוצר
    היום כבר מלמדים אמהות לפענח את סוגי הבכי. את מלמדת את התחושות האמתיות שלנו :)

    היום כבר מלמדים אמהות לפענח את סוגי הבכי. את מלמדת את התחושות האמתיות שלנו :)

    • תודה ענת (: כנראה שהתחושות שלי משותפות ליותר נשים ממה שחשבתי.

      תודה ענת (:
      כנראה שהתחושות שלי משותפות ליותר נשים ממה שחשבתי.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק