כי אמרתי שרק אני אומר

הוא מסתובב מתוך שינה, מחייך בעיניים עצומות, וממלמל – אבל אני לא רוצה. לא רוצה ככה. אני יגיד איך אני רוצה.
אני מסתכלת עליו. להיות בטוחה שהוא אכן ישן. ובאמת, אין עם מי לדבר. הילד לא ער. השעה רבע לחצות ואני באמצע קריאת ספר נהדר. אולי זה בכלל קשור לעלילת הספר.
אבל אז.. עוד פעם. חצי סיבוב. מלקק את השפתיים עם הלשון. וממלמל – כי אני לא רוצה. לא לא רוצה ככה. רק אני אומר איך שאני רוצה.
אני הולכת על השיטה המדובבת, ושואלת בשקט – אז איך אתה רוצה?
אין תשובה.
שוב. ניסיון 'חת 'חת. אני שואלת די בשקט – מה אמרת שאתה לא רוצה?
אין תשובה.
הילד ישן עמוק. מה את לא מבינה. היה לו חלום. נסי לדבר איתו על זה כשיתעורר.


למחרת. בוקר. יום חדש. אנרגיות. שמש. הכל אופטימי וחייכני. ורק אני מוטרדת.. למה הוא אמר שהוא לא רוצה. מה זה שהוא לא רוצה שהוא מתלונן עליו. למה הוא צריך למלמל כמה פעמים מתוך שינה שהוא לא רוצה ככה. ואיך הוא כן רוצה. ולמה זה קשור. ובאיזו סיטואציה זה נאמר. ולמה אני לא מיודעת על הנושא.
אני מנסה בעדינות לשאול אותו אם הוא יודע מה זה חלומות. הוא מסתכל אליי בעיניי אייל צעיר, ושואל – חלונות אמרת? מה שיש בבית? שיש לנו באוטו?
לא חלונות אני צוחקת. חלומות. חלום. זה משהו שחולמים בלילה בזמן שינה.
הוא לא מבין מה זה חלומות. ועוד יותר מזה. רק הדלקתי אותו על חלונות. אז הוא ניגש לחלון בסלון לצפות באוטו זבל שעושה את הסיבוב היומי שלו. ואחר כך הוא ניגש למערבל בטון צעצוע שסבתא שלו קנתה לו לפני כמה ימים ובודק איך נראים החלונות שם והאם הם נפתחים בקלות.
למחרת בלילה זה לא חוזר. אין מילמולים מתוך שינה. אני עומדת על המשמר כיאה ללביאה שאני. ותוך כדי גם ממשיכה לקרוא את הספר המעולה שהשאלתי מהספרייה.. מין לביאה עירונית מיושבת. בכל זאת, צריך משהו שישמור אותי שלא אשבור שמירה..
למחרת המחרת בלילה זה שוב חוזר. הוא מלקק את השפתיים מתוך שינה, מחייך לעצמו, מרים יד, זוקף אצבע אחת, וממלמל – אבל לא רוצה. לא ככה אני רוצה. כי אמרתי שרק אני אומר.
שוב אני משחקת אותה מדובבת ושואלת בשקט – מה זה שאתה לא רוצה?
אין תשובה.
דממה.

ישן עמוק

ישן עמוק. ויותר מכך – הוא גם מסובב אליי את הגב.
ולמחרת. שוב בוקר. שמש. יום חדש. אנרגיות. אופטימיות. פריחה. קיץ. ורק אני מוטרדת בטירוף. פאק דה קיץ. עם החום הנוראי. החשבונות חשמל המשתוללים. והמילמולים הלא ברורים מתוך שינה. פאק.
הפעם אני מעבירה את המושכות לידיים של אבא שלו. הוא מופקד על לברר איתו האם הוא מבין מה זה חלומות. מקבל את תפקיד המדובב הראשי.
אבל גם משם לא יוצאת הבשורה. הילד לא מבין מה זה חלומות ומה זה אומר לחלום בלילה. הוא רק משתף את אבא שלו שפעם שמע את איתמר ואת אדם נוחרים מתוך שינה בגן. וזה מצחיק אותו מאוד והוא עושה חיקויים של איך זה היה נשמע לו. ופתאום הוא גם נזכר שאיתמר ישן עם מוצץ צהוב. ואדם ישן בלי מוצץ. ואז עושה עוד פעם את החיקויים של הנחירות הקטנטנות. ומתפקע מצחוק מעצמו.
אז הוא ממשיך לחקות נחירות וממש להתפקע מצחוק מעצמו.. ורק אני חושבת לעצמי האם עוד שנה-שנתיים, כשהוא כבר יבין מה זה חלומות ומה זה לחלום, האם יש מצב שהוא יזכור מה חלם בימים האחרונים, והאם אז הוא יוכל להסביר לי מה הייתה כוונת המילמולים האלו שלו..

אודות אביטל זוננשיין

מאמינה במילה הכתובה ובכוח שבה. מייסדת אתר אמא של, אשת תקשורת, אמא לאחד. אוהבת גאדג'טים, חורף, ואת אירופה בחורף

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק